תלמודה של ארץ ישראל, מסכת ברכות: 0013

א:
הקטע הזה הוא המשך (וסיום) של הקטע האגדי שהתחיל בשיעור הקודם. גם קטע זה עוסק בניסיון להבין את טבעם של מרומי מרומים. גם הבנה זו יונקת מדרישה של פסוקים אחדים במקרא.

ב:
לגבי הרקיע רב אומר שביום הראשון של הבריאה הרקיע, כפי שנברא, היה נוזלי, אולם ביום השני של הבריאה הם התגלדו ונעשו קשים. לפיכך כשהאלהים אומר "יהי רקיע" כוונתו היא "יֶחֱזֵּק הָרָקִיעַ, יִקָּרֵשׁ הָרָקִיעַ, יִגָּלֵד הָרָקִיעַ, יִמָּתַח הָרָקִיעַ". פועל אחרון זה מזכיר ישעיה מ כב; בפסוק זה הנביא מתאר את האלהים במעשה בראשית כמי ש"נּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת". על סמך זה סובר רבי יהודה בן פזי שהרקיע הוא כמו מטלית (שנמתחה עד תום). הוא מביא שמות כט ג: "וַיְּרַקְעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב", שהרי הפועל 'וירקעו' והשם 'רקיע' באים מאותו שורש — כמו שפחי הזהב נרקעו עד שנעשו דקים-דקים כך גם הרקיע נעשה מתוח ודק. זה מביא את רבי יהושע לטעון שלרקיע יש עובי של רוחב של שתי אצבעות בלבד! אם נבקש להיות מדקדקים נאמר שלרקיע יש עובי של כארבעה סנטימטרים.

ג:
רבי חנינא מבקש לנצח את רבי יהושע! לרקיע יש עובי של פחות מארבעה סנטימטרים. הוא כמו טס דקיק של מתכת. באיוב לז יח אנו קוראים "תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק?" רבי חנינא מפרש פסוק זה כמלמד שהרקיע דק כטס של מתכת שנרקע דקיק אך בכל זאת חזק מאוד ושלא כמו מתכות אחרות לעולם לא יחלש. את רעיון זה מפתח רבי יוחנן וחברו וידידו ריש לקיש. הדרשות שלהם מובנות מעליהן ואין צורך בפירוש נוסף. רבי עזריה מבקש ללמוד מפירוש זה של ריש לקיש לשמים שאנו רואים מעלינו היום. הוא אומר שסיפור מעשה בראשית מסתיים עם השלמת הבריאה והקדשת השבת. מיד לאחר מכן כתוב בתורה "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם': אף על פי ששנים רבות באו והלכו להן השמים הם כמו שהיו באותו יום ראשון בסוף בריאת העולם!

ד:
בזה מסתיים הפירוש האגדי של הקוסמולוגיה של חז"ל. בזה גם בא לקצו הדיון בגמרא על הפיסקה הראשונה של המשנה. ושמא עלינו לסקור בקצרה מה שלמדנו לגבי קריאת שמע בערב. יש לקרוא שמע אחרי רדת חשיכה. זה מוציא מן הכלל את פרק הזמן של בין השמשות, שאינו חלק מהלילה כמו שפרק הזמן מעלות השחר עד לזריחת החמה אינו חלק מהיום. בין השמשות הוא פרק זמן לא מוגדר: באופן גס ניתן לומר שהוא מתחיל עם שקיעת החמה ונמשך כמה זמן שהיה לוקח לחיל שצועד בקצב הרומאי לעבור ארבעה קילומטרים. הסימן האמיתי שירדה חשיכה הוא הופעתו של כוכב שלישי בשמים המחשיכים.

על התכנים של השיעור הקודם וגם שיעורנו זה חואן-קרלוס קיאל מבקש לשאול כמה שאלות נוקבות:

האם כל המצגת על אודות הרקיע, עוביו, המרחקים וכו' הלכה? האם יהודי שומר מצוות חייב להאמין בזה? האם
ספר המדע, פרק ג'
חלק מן ההלכה? האם עיקרי האמונה של היהדות מחייבים תורת ההליוצנטריה של היקום?

אני משיב:

לפני שהתחלנו ללמוד את התכנים של שני שיעורים אלה הקפדתי לקבוע שהם 'אגדתא טהורה'. זאת אומרת שאינם הללכה פסוקה. החכמים, כמו המלומדים של כל העמים בכל הדורות, ראו מה שיכלו לראות וניסו לכלול את מה שראו בקוסמולוגיה מגובשת. ברור שלנו היום הקוסמולוגיה שלהם נראית מגוכחת. אך זה בגלל המדע שלנו המתקדם ויכולתנו "לראות" יותר עמוק ויותר רחוק ביקום. החכמים לא היססו "לעדכן" את הקוסמולוגיה שלהם כשהחוכמה המקובלת נראתה נכונה. ולכן, בקטע שאליו מצביע חואן-קרלוס בספר המדע רמב"ם מציג קוסמולוגיה אחרת, מבוססת על הפיסיקה של אריסטו. אין לי שמץ של ספק שאם רמב"ם היה כותב את ארבעת הפרקים הראשונים של משנה תורה היום היה כותב על 'המפץ הגדול' וכיוצא בזה. אין חובה על אף אחד להאמין ביקום גיאוצנטרי ולא בקוסמולוגיה זו או בקוסמולוגיה אחרת. מה שבאמת אקסיומטי באמונה היהודית הוא ש"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ".