Va'ani Tefillati – Excerpts
<% SET MyFileObject = Server.CreateObject("Scripting.FileSystemObject") 'Edit this location accordingly SET MyCountFile = MyFileObject.OpenTextFile(Server.MapPath("../ab/vt-bs.txt")) IF NOT MyCountFile.AtEndOfStream THEN 'Read the Visitor no. Visitor = MyCountFile.Readline End IF 'close object MyCountFile.close SET MyFileObject = Server.CreateObject("Scripting.FileSystemObject") SET MyCountFile = MyFileObject.CreateTextFile(Server.MapPath("../ab/vt-bs.txt")) MyCountFile.WriteLine Visitor+1 MyCountFile.Close %>
|
סֵדֶר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר
כשמתעוררים בבוקר מן השינה נוהגים לומר:
מוֹדֶה|מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם,
שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה: רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.
במקורות יש שתי גישות לרחיצת הידיים בבוקר. בתלמוד הבבלי (מסכת שבת, דף ק"ט עמוד א) רבי נתן נותן טעם הקשור עם הסרת הטומאה השורה על גוף האדם: היגיינה פשוטה. הרב שלמה בן אדרת (תשובות הרשב"א חלק א', סי' קצא) נותן טעם אחר: "לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה … צריכים אנו להודות לו … על שבְּרָאָנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו, ועל דבר זה תיקנו בשחר כל אותם הברכות שאנו מברכים בכל בוקר ובוקר. ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו" (ראה שמות ל', יז-כא). לפי גישה זו, נטילת הידיים בבוקר היא הכנה לתפילה.
כך סדר נטילת הידיים בבוקר כפי שנקבע על-ידי הפוסקים:
לוקחים כלי ושופכים מים על יד ימין ואחר כך על יד שמאל, וחוזרים על שתי הפעולות האלה עוד פעמיים. לפני שמנגבים את הידיים מברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם.
לפי דעת חכמינו, כפי שאדם צריך להקפיד על נקיונו החיצוני כך עליו גם להקפיד על נקיונו הפנימי, בין השאר על-ידי שימוש בשירותים בכל בוקר כדי לפַנות מהגוף את הפסולת. "אמר רבי יוחנן: הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ד עמוד ב).
אחרי כל ביקור בשירותים מברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת. אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא.
חז"ל קבעו שיש לברך ברכות כשקמים בבוקר. במקורן נועדו ברכות אלו – ברכות השחר – לברכה בבית, כל ברכה סמוכה לפעולה פשוטה שאדם עושה בקומו בבוקר. אך טבעי הוא שבמרוצת הזמן התחילו לברך ברכות אלה לפי הסדר, כשהן מנותקות מן הפעולות הללו. היו קהילות שאף העבירו אותן לבית הכנסת – ובימי הביניים אפילו קבעו שהחזן יברך אותן בקול רם בשביל אלה שלא ידעו לברכן לעצמם: יענו אמן לברכותיו, וכך יֵצאו ידי חובת ברכות השחר. לכן אף שינו את הלשון המקורית של הברכות מלשון יחיד ללשון רבים. היום כל דובר עברית מסוגל לקרוא אותן לפי הסדר מעל דפי הסידור, ולכן הוחזרה לשון היחיד של התלמוד בסידור זה. עדיף לברך ברכות אלו בבית לפני שיוצאים לבית הכנסת. מי שלא נוהג כך יברך אותן בבית הכנסת כמבוא והכנה לתפילה. יש גם קהילות שבהן נמשך המנהג שהחזן מברך ברכות אלה בקול רם לפני התפילה.
התלמוד (מסכת ברכות, דף ס' עמוד ב) מביא את ברכות השחר לפי סדר שהיה הגיוני בזמנו. בסידור זה סודרו ברכות השחר לפי סדר המתאים יותר לסגנון חיינו היום. (לדוגמה: היום אנחנו מתלבשים אחרי הקימה מן המיטה, ולא במיטה עצמה כפי שהיה נהוג בימי קדם.) ייש לשים לב לברכה "שעשני ישראל". מובא בגמרא (מסכת מנחות, דף מ"ג עמוד ב) שרבי מאיר הציע שלוש ברכות שעל היהודי יהיה לברך כל יום כהכרת תודה ליוצרו. ברכות אלה נכנסו לסידור התפילה בלשון ובתוכן שונים במקצת: שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה. הלשון החיובית שבסידור זה נוהגת עד היום במנהג האיטלקי, והיא נמצאת גם במנהגי אשכנז אחדים מימי הביניים. גם רבי אליהו, הגאון מוילנה
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה
לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשַׂנִי יִשְׂרָאֵל.
יש הנוהגים להוסיף ברכות אלה (ראה דברי הסבר לעיל):
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשַׂנִי בְּצַלְמוֹ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשַׂנִי בֶּן-חוֹרִין.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, פּוֹקֵחַ עִוְרִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַתִּיר אֲסוּרִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹקֵף כְּפוּפִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גֶבֶר. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה לִּי כָּל צָרְכִּי. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אוֹזֵר יִשְּׁרָאֵל בִּגְבוּרָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְדַבְּקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְאַל תְּבִיאֵנִי לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹן, וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן; וְאַל יִשְׁלָט בִּי יֵצֶר הָרָע. וְהַרְחִיקֵנִי מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע. וְדַבְּקֵנִי בְּיֵצֶר הַטּוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים; וְכֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לָךְ. וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאָי, וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ , הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
סֵדֶר בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה
חסד נפלא עשו אתנו החכמים כשקבעו לכל יהודי סדר לימוד מזערי בכל יום ויום, שהרי תלמוד תורה הוא אחת המצוות המעצבות את דמות חיינו כיהודים. נקבעו שלוש ברכות כהקדמה, ואחריהן לימוד קצר משולש: קטע מן התורה, קטע מן המשנה, וקטע מן הגמרא – שלושת המקורות החשובים ביותר של התודעה היהודית. כמובן, מי שיש לו זמן ורצון יכול להוסיף על אלה. מן התורה לומדים על ערך השלום, שהרי "אם אין שלום אין כלום" (רש"י על ויקרא כ"ו, ו). מן המשנה לומדים על תלמוד תורה, שהוא בין הדברים שאין להם שיעור מרבי מן התורה. ומן הגמרא לומדים על מצוות גמילות חסדים, שערכה גדול עד כדי כך שנהנים ממנה בשני העולמות. כך שבכל בוקר אנחנו לומדים מחדש על החשיבות של שלושת הערכים האלה: אהבת השלום, לימוד תורה, וגמילות חסד לזולת.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְהַעֲרֶב־נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ, וּבְפִי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שִׁמְךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר: אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה
אם קיים חשש שלא תהיה אפשרות לקרוא קריאת שמע בזמנה רצוי להוסיף את הקטעים הבאים, וכשקוראים בהם את הפסוק "שמע ישראל" יש לכוון לצאת בו ידי מצוות קריאת שמע של שחרית בזמנה. (אפילו אם אין חשש כזה אפשר לומר קטעים אלה אם יש לכך זמן.)
לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בְּסֵתֶר כְּבַגָּלוּי,
וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, דלֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָה אָנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקֵנוּ, מַה יְּשׁוּעָתֵנוּ, מַה כֹּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ [וְאִמּוֹתֵינוּ] – הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל. כִּי רֹב מַעֲשֵׂינוּ תֹּהוּ, וִימֵי חַיֵּינוּ הֶבֶל לְפָנֶיךָ, אוּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל. אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ, בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ, שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ, שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ, וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ, קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ, וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ וְלָתֵת שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶךָ. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, מַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים עֶרֶב וָבֹקֶר, וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם: בשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ, וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶךָ, וּבִישׁוּעָתְךָ תָּרִים וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ בָּרַבִּים.
אם יש לכך זמן, אפשר להוסיף עוד קטעי לימוד מן המקורות. בהמשך הבאנו קטעי לימוד שמהם ניתן לבחור אחד או יותר.
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם. לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר, וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ: אֲנִי יְיָ. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל; לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל, וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ: אֲנִי יְיָ. לֹא תַעֲשוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט: לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל; בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי יְיָ. לֹא תִשְנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי יְיָ. וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה: וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ בְּטַמַּאֲכֶם אוֹתָהּ: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים. תְּנוֹ רַבָּנָן: שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִין הֵן בָּאָדָם: אָמַר רַבִּי חַמָּא בְּרַבִּי חֲנִינָא: אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָרוֹצֶה לִכָּנֵס לִקְדֻשַּׁת יוֹם הַשַּׁבָּת
חז"ל קבעו שקטעי תפילה מסוימים הם "דברים שבקדושה". הם נאמרים רק בנוכחות מניין מתפללים. "דברים שבקדושה" כוללים: קדיש, ברכו, חזרת הש"ץ, קריאת התורה ועוד.
מסיימים את הלימוד ב"קדיש דרבנן:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא, [הקהל עונה: אָמֵן]
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. [הקהל עונה: אָמֵן יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן, יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא עֹשֶׂה שָׁלוֹם
יש קהילות שבהן מקדימים מזמור ל' וקדיש יתום לפסוקי דזמרה.
מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת, לְדָוִד.
אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי, וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי. יְיָ אֱלֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי. יְיָ, הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי, חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר. זַמְּרוּ לַייָ חֲסִידָיו, וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ. כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ, חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה. וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי, בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם. יְיָ, בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ, הָיִיתִי נִבְהָל. אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא, וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. מַה בֶּצַע בְּדָמִי, בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת – הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ? שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי, יְיָ, הֱיֵה עֹזֵר לִי. הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם; יְיָ אֱלֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ.
האבלים אומרים קדיש:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא, [הקהל עונה: אָמֵן]
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. [הקהל עונה: אָמֵן יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא עֹשֶׂה שָׁלוֹם
תפילת המוספים
תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת, רָצִיתָ קָרְבְּנוֹתֶיהָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, |