sukkah-h048

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

מסכת סוכה, פרק ה', משנה ז':
בִשְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּאֵמוּרֵי הָרְגָלִים וּבְחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים. בַּעֲצֶרֶת אוֹמְרִים לוֹ "הֵילָךְ מַצָּה, הֵילָךְ חָמֵץ". מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ הוּא מַקְרִיב תְּמִידִין, נְדָרִים וּנְדָבוֹת וּשְׁאָר קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, וּמַקְרִיב אֶת הַכֹּל. יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לַשַּׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ, הָיוּ כָל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים.
הסברים:
א:
כפי שציינו במשנה הקודמת, הכהנים של כל עשרים וארבע משמרות היו נוכחים בבית המקדש, בתפקיד, במהלך שלושת הרגלים: חג הפסח, חג השבועות, וחג הסוכות. במשנה הקודמת ראינו כיצד חילקו בין המשמרות השונות את מוספי חג הסוכות. אך גם לשני הרגלים האחרים, פסח ושבועות, היו קורבנות נוספים מיוחדים שנקשרו בהם.
ב:
שני קורבנות 'מיוחדים' דורשים את תשומת ליבנו כרגע. בכל שבת הוחלף לחם הפנים. בתורה [ויקרא כד ה-ט] כתוב:
וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת. וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת, שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת, עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה'. וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה, וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה, אִשֶּׁה לַה'. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי ה' חָק עוֹלָם.
בלשון מודרנית יותר: בכל שבוע נאפו שתים עשרה חלות שהונחו לפני ה' על שולחן הזהב שבהיכל של בית המקדש. בכל שבת החלות הישנות הוסרו והוחלפו בחדשות. החלות הישנות חולקו בין הכהנים שבתפקיד. החלות הללו היו צריכות להאכל על ידי הכהנים בתחומי בית המקדש.
ג:
הקורבן 'המיוחד' השני שיש לציין קשור לחג השבועות. בתורה [ויקרא כג טו-כא] אנו קוראים:
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה, בִּכּוּרִים לַה'. … וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים, קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן.
בשפה מודרנית יותר: מהיום שבו מביאים את העומר (כלומר היום הראשון של חול המועד פסח) צריך לספור שבע שבועות שלמים. היום החמישים הוא חג. בחג זה היו מקריבים כמה סוגים שונים של מוספים. במיוחד הוקרבו שני לחמים שנאפו במיוחד.
ד:
ככרות לחם הפנים (כמו רוב מנחות סולת הקשורות לקורבנות מהחי) נאפו כלחם שאינו חמץ, מצה: כך הם החזיקו מעמד שבוע שלם ועדין היו ראויים לאכילה על ידי הכהנים. ואולם, שתי הככרות שהוקרבו בשבועות היו ככרות לחם (רגיל), חמץ.
ה:
הסיפא של משנתנו קובע אלו קורבנות בדרך קבע במהלך החגים היו נחלתם של כהני המשמרת שבתורנות. ואולם, לפני זה משנתנו מתארת את חלוקת כל הקורבנות הנוספים בין כל המשמרות.
ו:
כל משמרת כהנים נדרשה לשרת בבית המקדש במשך שבוע אחד כל עשרים וארבע שבועות. אם כך, במהלך כל אחד משלושת הרגלים היתה משמרת אחת 'בתורנות' נוכחת כל השבוע כי זה פרק הזמן של התור שלה, ועשרים ושלוש המשמרות האחרות היו נוכחות רק לימי החג.
ז:
למשמרת שבתורנות ניתנו קורבנות התמיד בכל בוקר ובכל אחר הצהריים, ובנוסף כל הקורבנות האישיים שהעם היו מביאים במהלך החג (קורבנות נדבה). שאר הכהנים קיבלו, יחד עם המשמרת שבתורנות, את קורבנות המוסף המיוחדים לחג וגם את חלוקת לחם הפנים, ובשבועות, את שתי הככרות.
ח:
החלפת המשמרות שבתורנות היתה במוצאי שבתות. אם חג חל ביום ו' בשבוע או ביום א' בשבוע, יוצא מכאן שכל המשמרות היו עדיין נוכחות. מסיבה זו הם כולם היו זכאים לחלקם בלחם הפנים שחולק בשבת אחר הצהרים.
ט:
לפיכך, אם חג השבועות חל ביום ו' או ביום א', לכל כהן ניתן קצת מהמצה, מלחם הפנים, וקצת מהלחם הרגיל, משתי הככרות המיוחדות.
הודעה:
כמה משתתפים כתבו לשאול מדוע לאחרונה השיעורים נשלחים באופן לא ממש סדיר. אחד או שנים אפילו נחשו את הסיבה הנכונה. אני עובר כרגע תקופה של בריאות לקויה ויש לי הרבה תורים אצל רופאים למיניהם ובמרפאות למיניהן לבדיקות. התורים האלו גוזלים הרבה מזמני. בנוסף, החולאים שלי מתישים את כוחי. אנא העזרו בסבלנות. אני בטוח שבע"ה זה יעבור , ואנו נוכל לחזור למתכונת של שנים או שלושה שיעורים בשבוע.

