sukkah-h029

א:
התורה [ויקרא כג מ] דורשת מאתנו לקחת את ארבעת המינים ביום הראשון של חג הסוכות:

אבל למה מתכוונת התורה באומרה "ולקחתם"? לשאלה זו יש לפחות שתי משמעויות אפשריות: כיצד עלינו לקחת את ארבעת המינים? – האם עלינו לקנות אותם, לאחוז בהם, להביט בהם? כמו כן, מה עלינו לעשות איתם אחרי ש-'לקחנו' אותם? שתי המשניות שבשיעורנו היום נותנות תשובות לשאלות הללו.

ב:
הרישא של משנה ח' מלמד שני דברים:

• את ארבעת המינים (לולב, אתרוג, הדס וערבה) יש לקחת יחד, כיחידה אחת.
• אם הם אגודים יחד, כדי ליצור יחידה אחת, צריך לאגוד אותם רק באחד מארבעת המינים הללו.

למעשה, מסיבות פיזיות ניתן לאגוד יחד באמת רק שלושה מארבעת המינים, כך שלמטרת אגידה אנו מתיחסים רק ללולב, להדס ולערבה.

ג:
זו דעתו של רבי יהודה. הוא סבור שאת המינים יש לאגוד יחד ליחידה אחת ושהחומר האוגד חייב להיות מאחד משלושת המינים. הטיעון שלו הוא שאם מישהו היה משתמש במין אחר כדי לאגוד אותם יחד, הוא היה יוצר, כביכול, מין חמישי נוסף על הארבעה שהתורה דורשת. תוספת כזו נאסרה בתורה עצמה:

ד:
אולם, רבי מאיר חולק על כל קו הטיעון הזה. בעוד שהוא מודה שאיגוד שלושת המינים הוא דבר שטוב לעשותו, הוא סבור שאין ציון בתורה שיש חובה לעשות כך. האיגוד אינו הכרחי לקיום המצוה, ולכן ניתן לעשותו על ידי שימוש אפילו בחוט (משיחה), מאחר ולא ניתן "להוסיף עליו", על מצוה שלא ממש קיימת!

ה:
ההלכה נקבעה לפי דעת רבי מאיר: רעיון טוב לאגוד את שלושת המינים יחד וניתן לעשות זאת עם כל חומר אוגד. אולם, הנוהג שהתפתח הוא להשתמש בעלים של לולב לאגוד את המינים יחד, לפי דעת רבי יהודה; אך אם אין הדבר אפשרי עדיין ניתן לקיים את המצוה מאחר וההלכה למעשה היא לפי דעת רבי מאיר.

ו:
רבי מאיר 'מוכיח' את דעתו על ידי התיחסות לחכמי ירושלים בתקופה שבית המקדש היה קיים: הם היו אוגדים את לולביהם בחוטי זהב. אולם, שאר החכמים מתקנים את האמירה שלו. חכמי ירושלים אכן אגדו את לולביהם בחוטי זהב, אבל יותר למטה, היכן שהיד אוחזת במינים, האיגוד נעשה על ידי עלי לולב. כך, שוב, חוטי הזהב היו רק קישוט ולא היו הכרחיים לקיום המצווה.

ז:
כעת מגיעים למשנה ט'. לאחר שקבענו איך עלינו 'לקחת' את ארבעת המינים, המשנה כעת מסבירה מה עלינו לעשות אתם. קריאה קפדנית של המשנה הראשונה של פרקנו [סוכה 024] מגלה את הסיפא:

לפיכך כבר נאמר לנו שעלינו להשתמש בארבעת המינים על ידי נענוע. כעת, משנתנו מבקשת להסביר מתי, במהלך עבודת הקודש, מנענעים את ארבעת המינים.

ח:
חלק חיוני מעבודת הקודש של היום הראשון של חג הסוכות הוא אמירת הלל. ההלל הוא אוסף של מזמורים (מזמורים קיג-קיח) שקוראים בזמנים של שמחה. היסוד המרכזי באוסף המזמורים הללו הוא מזמור קיח. מזמור קיח מתחיל במילים "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו." חוזרים על המילים הללו ממש בסוף המזמור [פסוק כט]. פסוק בולט אחר במזמור הוא פסוק כה: "אנא ה' הושיעה נא! אנא ה' הצליחה נא!"

ט:
לפי בית הלל מנענעים את הלולב (כלומר ארבעת המינים) כאשר אומרים את הפסוק הראשון והאחרון של מזמור קיח וכאשר אומרים את החצי הראשון של פסוק כה. בית שמאי מוסיפים גם את החצי השני של פסוק כה. ההלכה נקבעה לפי דעת בית הלל.

המשך יבוא.

התבקשתי להביא לידיעתכם את הקישורית הזו, ואני עושה זאת בגאווה רבה ובהכרת תודה. אנא לחצו על הקישורית. תודה.

ראש השנה מתחיל השבוע ביום ד'. בהזדמנות זו אבקש לאחל לכולם שנה טובה ומתוקה. יהי רצון שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה של שלום, התפתחות והתעצמות רוחנית; שנה שבה על ידי שיפור באיכות הרוחנית של ניהול חיינו נביא להחשת תור הזהב העתיד לבוא כאשר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים [ישעיה יא ט]. יהי רצון שניכתב כולנו לשנה טובה. אמן.