sukkah-h022

א:
חיברתי את שתי המשניות האלה כיון שכבר עסקנו בתוכנן בהזדמנויות שונות ולכן ההסבר יכול להיות קצר.

ב:
המשנה הראשונה עוסקת במחלוקת שבין שני בתי המדרש בדעה ובמעשה, בתוך תנועת הפרושים לפני אלפיים שנים. המחלוקת עוסקת בגודל המזערי של סוכה, נושא שכבר נדון בפרק הראשון של מסכת זו. העניין מועלה כאן שוב כיון שהוא עוסק בישיבה (אכילה) בסוכה.

ג:
אם מישהו בונה סוכה קטנה כל כך עד שהוא לא יכול לשבת ולסעוד בה בקלות, היא פסולה. במקרה שלפנינו, מישהו בונה סוכה שגדולה דיה להכיל את ראשו ואת פלג גופו העליון (או מה שמשנתנו מכנה 'רֻבו'). הסוכה קטנה עד כדי כך שאין מקום בה לשולחן. כדי להבהיר את הסוגיה משנתנו מביאה דוגמה מן החיים.

ד:
רבי יוחנן בן החורני בנה לעצמו סוכה שיכלה להכיל רק את ראשו ורובו. פעם אחת זקנים של שני בתי המדרש ביקרו את הרב הזה ומצאו אותו יושב כך בסוכתו, אוכֵל משולחן שנמצא מחוץ לסוכה. ככל הנראה הוא חשב שהמצוה היא לאכול ולשתות בסוכה, לכן כל עוד הוא עושה כן כשהוא יושב מתחת לסכך הוא מקיים את המצוה אפילו אם השולחן ממנו הוא לוקח את מזונו נמצא מחוץ לסוכה. אך המצוה היא 'לשבת' (לדור) בסוכה, להתיחס לסוכה כאל ביתנו. לא היינו בונים לעצמנו בית כל כך קטן עד שהוא יכול להכיל רק את הראש ופלג הגוף העליון! ואפילו אם הוא היה גדול יותר, לא היינו אוכלים בתוך הבית אבל מגישים את האוכל על שולחן שנמצא מחוץ לבית. משום כך אורחיו של רבי יוחנן דיברו אליו בלשון קשה: "אם כך היית נוהג 'לישב בסוכה', לא קימת מצות סוכה מימיך!"

ה:
זהו אחד משישה מקרים בהם ההלכה נקבעה לפי דעת בית שמאי, ולא לפי דעת בית הלל. בעלי התוספות בפירושם בגמרא [סוכה ג' ע"א] מונים את כל השישה.

ו:
כעת אנו מגיעים למשנה השניה בשיעורנו. פעמים רבות במהלך השנים הסברנו ודנו בסוגיה מדוע נשים (ועבדים כנענים ובנים קטנים) פטורים מהרבה מצוות עשה של התורה שהזמן גְרָמָן (אבל לא מכלן!). ראו, לדוגמה, בבא קמא 080, ובאנגלית ברכות 048, ברכות 049, ברכות 051 ובמקומות רבים אחרים. בקיצור נמרץ, אנו יכולים לומר שלא נדרשו לקיים את המצוות הללו כיון שהם לא היו אדונים על חייהם: הם היו נתונים למרותם ורשותם של בעלם / רבם / אביהם, ולא יעלה על הדעת שיימנע מהם ציות מיידי כיון שהם 'עסוקים בדבר אחר' של קיום מצוה טקסית.

ז:
היהדות הקונסרטיבית המודרנית, בדרך כלל, הפסיקה את האפליה הזו. הטיעון, בדרך כלל, היה שהמסורת פטרה את הנשים מקיום מצוות כאלה; אבל פטור אין פרושו איסור. אם נשים בוחרות לקבל על עצמן את קיום המצוות האלו הן חופשיות לעשות כן. כיוון אחר היה שבתקופה המודרנית של ימינו מעמד הנשים השתנה באופן כל כך קיצוני עד שאין להן כל הצדקה לפטור עצמן (או שאחרים יפטרו אותן) מקיום מצות כלשהן. אולם, זה הביא למצב חריג בו חלק מהנשים מקיימות חלק מהמצוות מהן הן היו פטורות בעבר (באופן כללי מצוות המעניקות להן זכויות ומעמד בקהילה) אבל נמנעות מלקבל על עצמן מצות אחרות. כנראה שהזמן יתקן את העיוות הזה ובעתיד הלא כל כך רחוק הן גברים והן נשים יקיימו את כל המצוות יחד באופן שווה.

ח:
כפי שציינו לעיל, בנים שעדין לא הגיעו לגיל מצות (בר-מצוה) גם הם פטורים ממצוות עשה שהזמן גרמן. ישיבה בסוכה היא דוגמה מושלמת למצוה כזו: אין כל משמעות דתית לאכילה בסוכה במהלך חודש יוני; המצוה חלה רק על שבעת ימי החג שבחודש תשרי. לפיכך, זוהי מצות עשה שהזמן גְּרָמָהּ.

ט:
משנתנו מלמדת שה-'פטור' הזה חל רק עד שהילד מגיע לגיל בו הוא כבר לא תלוי לחלוטין באמו. המסורת קובעת מועד זה בסביבות גיל 5 או 6 שנים. מגיל זה והלאה יש לעודד את הילד לקיים את המצוות הללו עד כמה שניתן כחלק מהחינוך הדתי שלו.

י:
שמאי היה, כפי שהזכרנו בכמה הזדמנויות, מאוד שמרן בדעותיו הדתיות. במקרה אחד כלתו ילדה בן במהלך חג הסוכות. הוא מיד הסיר את הקורות מהגג מעל למיטת האם והניח שם סכך כדי שהתינוק לא ינק מחוץ לסוכה!

במשך שלושת השבועות הבאים, מסיבות אישיות שונות, השיעורים לא יהיו רצופים. ואתכם הסליחה.