sukkah-h017

א:
במשנתנו שני סעיפים. בעוד שהרישא נראה קל להבנה במבט ראשון, הסיפא נראה כמעין חידה. אבל, לאחר שנבין את ה-'דיבור המקוצר' של החכמים הכול יתבהר.

ב:
הרישא של משנתנו עוסק בנסיעה במהלך חג הסוכות. נסיעה ממקום למקום בעת העתיקה לעיתים קרובות ארכה ימים רבים. ספינה מהירה עם רוח גבית טובה יכלה לשוט מאלכסנדריה שבמצרים לאוסטיה, הנמל של רומא, בכ-25 ימים. (כיום, מטוס יכול לעשות את הדרך מקהיר – שנמצאת דרומית לאלכסנדריה – לרומא בכ-2.5 שעות.) מסע דרך היבשה מרומא לירושלים היה לוקח שבועות רבים! (הצבא הרומאי, בצעדה מאומצת, עבר בערך 40 קילומטרים כל יום: מסע מטבריה לירושלים היה אורך יותר מיומיים.)

ג:
יוצא איפה, שלא כמו רוב שומרי המצוות היום, יהודים יכלו אז למצוא את עצמם באמצע מסע לארץ רחוקה כאשר חל החג. ובכן, אם אני נמצא על ספינה, במחצית הדרך לחצות את הים התיכון, מה עלי לעשות כאשר חג הסוכות מגיע? מה עלי לעשות אם אני בדרך מארץ-ישראל לבקר קרובי משפחה בבבל (עירק)?

ד:
מקרה א':
רבי שמואל לוקח על עצמו למסור הודעה דחופה מהחכמים בציפורי לרבי עקיבא בלוד. מסעו לוקח אותו מהרי הגליל לערבות יהודה. ברכיבה על חמור רתום לעגלה יש לשער שהמסע יארך לו כחמישה ימים. אבל אחד הימים הללו יהיה היום הראשון של חג הסוכות והמסר מהחכמים דחוף. מה על רבי שמואל לעשות לקראת חג הסוכות? עליו לבנות את סוכתו על גבי העגלה שלו!

מקרה ב':
פעם אחת, מצאו עצמם רבי עקיבא ורבן גמליאל במסע בים במהלך חג הסוכות. (הם היו בשליחות דחופה לממשל ברומי.) האם הם רשאים להקים את סוכתם על סיפון הספינה? האם סוכה שלהם תהיה כשרה?

ה:
התשובות של משנתנו לשאלות הללו הן כן וכן! בעוד שיש תנאים, באופן כללי ניתן להקים סוכה במצבים הללו. העגלה, כמובן, צריכה להיות נייחת במהלך יום טוב, כי הנסיעה ביום טוב אסורה; אבל על אף שנסיעה בעגלה אסורה, מותר לבנות סוכה על עגלה נייחת. וכמובן, במהלך חול המועד (ימי החול שבשבוע החג) מותר לנסוע בעגלה עם הסוכה שעליה. כשנמצאים על סיפון של ספינה על הסוכה להיות עמידה בפני רוח מצויה. אולם, החכמים היו מודעים לכך שבלב ים סביר יותר שהרוחות יהיו הרבה יותר חזקות מאשר ביבשה, לכן הם פסקו שכל עוד הסוכה יציבה שתוכל לעמוד בפני רוח מצויה ביבשה ניתן להשתמש בה בים. (ההנחה היא שאנחנו נוסעים בספינה שהספנים שלה אינם יהודים ושהם פועלים לטובתם של נוסעים לא-יהודים ונוכחותנו ביניהם מקרית בהחלט: עד כמה שזה נוגע לצוות האוניה אנחנו פשוט נוסעים תמורת שכר.)

ו:
אולם, המצב שונה כאשר מישהו בונה את סוכתו בראש אילן או על גבי גמל. עצם הרעיון כנראה גרם להרמת אי אלו גבות! אבל בוודאי שזו היתה יותר מסתם אפשרות נדירה. בהחלט אפשר שהנוסעים שלנו מארץ-ישראל לבבל עשו את מסעם על גבי גמלים; מישהו שנתקע על אם הדרך בתחילת החג עשוי היה לחוש בטוח יותר בלילה במרומי האילן. (יש לזכור שבארץ-ישראל של אותם הימים עדיין היו חיות פרא: אריות, דובים וכיוצא באלה. וכנראה שהחיה המסוכנת ביותר לנוסע הבודד היתה החיה האנושית!)

ז:
ההבדל בין העגלה והספינה מצד אחד והגמל והאילן מצד שני הוא שאסור להשתמש באחרונים ביום-טוב. חוץ מהאיסור הכללי על נסיעה פעילה בשבת וביום-טוב קיים איסור נוסף על כליאת בעל חיים. כל בעל חיים שנמצא תחת מרותו של אדם נחשב ככלוא. כך שעובר דרך שומר מצוות אינו יכול לעלות על גבי הגמל שלו ביום-טוב, אפילו אם שם נמצאת סוכתו ואפילו אם מכל הבחינות האחרות הסוכה כשרה. בדומה לכך, החכמים אסרו על טיפוס באילנות בשבת וביום-טוב. אפילו אם סוכתכם הכשרה נמצאת בראש האילן אינכם רשאים להשתמש בה ביום-טוב. (כמובן, במהלך חול המועד ניתן להשתמש הן בסוכה שעל גבי הגמל והן בסוכה שבראש האילן.)

ח:
הסקרנים (והספקנים) שבינינו עשויים לשאול כיצד ניתן לבנות סוכה על גבי גמל. אנו רגילים לחשוב על הבקתות הללו באופן מסוים. אבל, למעשה, החכמים דרשו באופן מינימלי שסוכה תהיה גדולה די הצורך כדי שתכיל את ראשו ופלג גופו העליון של אדם. ב-סוכה 004 כתבתי:

היו אכן חכמים שסברו שסוכה יכולה להיות קטנה יותר כל עוד היא יכולה להכיל את ראשו ורוב גופו של היושב בה — אפילו אם השולחן ממנו הוא אוכל צריך להיות מחוץ לסוכה.

אי"ה נחזור לשאלה של מיני-סוכה כשנגיע למשנה ז' של פרק זה.

המשך יבוא.