sukkah-h015

א:
יש התקדמות הגיונית באופן שבו המסכת שלנו מסודרת. המצווה של ישיבה בסוכה חלה ברגע שהחג מתחיל, לפיכך הסוכה חייבת להיות מוכנה לפני תחילת החג. זו הסיבה שהפרק הראשון של מסכת זו עסק בהקמת הסוכה. בפרק השני נעסוק במצוה של ישיבה בסוכה: במה זה כרוך?

ב:
מצות סוכה מוגדרת בברור בתורה [ויקרא כג מב-מג]

תוכן הפרק השני של מסכתנו מוקדש להגדרת הכוונה ב- 'ישיבה' בסוכה. המשנה האחרונה של פרק זה מסכמת את מצוות 'ישיבה' בסוכה:

ג:
בעצם, פרוש הדבר הוא שכל מה שאנחנו נוהגים לעשות בבית במהלך החג עלינו לעשות בסוכה: סעודות וארוחות, קריאה בעיתון, אירוח, תלמוד תורה, שינה בלילה, מנוחה במהלך היום וכיוצא בזה. עבור החכמים נראה שהיסוד המגדיר של מצווה זו היה לינת לילה בסוכה.

ד:
משנתנו עוסקת בדרישה לישון בסוכה. כבר למדנו בפרק הראשון שאסור שדבר יפריד בין האדם בסוכה לבין הסכך, שהוא החיפוי ההכרחי לסוכה. גם למדנו שהיה הרבה מקום לאנשים לשכב מתחת למיטה. בתקופת החכמים (והרבה זמן לאחר מכן) אנשים רבים היו חולקים את אותה המיטה, אפילו זרים במלון או באכסניה שבצד הדרך! כאשר הרבה אנשים היו צריכים ללון באותה סוכה מקום היה דבר נחשק.

ה:
משנתנו מורכבת מארבעה חלקים:

1. כלל, אותו מבטא תנא קמא;
2. עירעור על קביעה זו מצידו של רבי יהודה;
3. הפרכה של העירעור של רבי יהודה על ידי הבאת מקור קדום יותר;
4. חיזוק של הכלל.

ו:
תנא קמא קובע מה שאנו כבר יודעים:

'לשבת' בסוכה. הסיבה לכך היא כמובן, כפי שהוסבר לעיל, שהמיטה מהווה מחיצה בין מי שמתחתיה לבין הסכך. רבי יהודה [בר-אילעי] חולק על פסיקה זו מנסיונו האישי: "נוהגים היינו, שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים, ולא אמרו לנו דבר!" 'הזקנים' כאן הם, כמובן, חכמי הדור הקודם.

ז:
בגמרא [סוכה כ' ע"ב] מפרשים את ההבדל בין תנא קמא לבין רבי יהודה: רבי יהודה סבור שהמיטה 'עראית' ולכן אינה חוצצת בין האדם הישן ובין הסכך; החכמים חולקים על כך מפני, שכפי שציינו, מיטה גבוה לא יכולה להיחשב 'עראית'. אולם, הם מסכימים שאם המיטה נמוכה מעשרה טפחים דעתו של רבי יהודה תקפה.

ח:
רבי שמעון [בן-יוחאי], בן דורו של רבי יהודה, מביא טיעון נגד טענתו על הזקנים על ידי הבאת אחד החכמים הגדולים ביותר של הדור הקודם. לרבן גמליאל היה עבד כנעני בשם טבי. עבד כנעני היה מי שאינו יהודי שהיה לעבד של יהודי. לאחר שנה אחת העבד היה צריך לעבור לרשותו של לא-יהודי או להסכים להתגייר. אם העבד – מרצונו – בחר בגיור הוא היה פטור ממצוות מסוימות, כפי שנראה.

ט:
טבי, כעת יהודי חכם ויודע תורה למרות היותו עבד כנעני, ידע שהוא פטור ממצוות ישיבה בסוכה, לכן היה ישן מתחת למיטה. (עבד כנעני פטור מכל מצוות עשה שהזמן גרמן, והמצוה על הישיבה בסוכה חלה רק במהלך החג.) רבן גמליאל מתרברב על הידענות של עבדו בהלכה — אולי משום שהוא עצמו לימד את טבי יהדות.

י:
לסיום, תנא קמא מסביר שאף על פי שברור שדבריו של רבן גמליאל הם חלק משיחת חולין, בכל זאת הם מציינים בברור שמי שישן תחת למיטה לא קיים את המצוה לישון בסוכה.

ב-סוכה 013 למדנו על בית שגגו קרס והפכו אותו לסוכה על ידי הנחת סכך מעל לחור שבתקרה. יונתן לוין כותב:

האם במקרה של בית שנפחת ויש פחות מארבע אמות בין הדופן לסכך, מותר לשבת תחת תחת "עקימות הדופן"? יוצאים בכך ידי חובת סוכה?

אני משיב:

לא. פרוש המשנה הוא שאם השטח הפתוח בין הסכך לבין הדופן הוא פחות משני מטרים ברוחבו אין זה פוסל את כל בסוכה, אבל את המצוה של ישיבה בסוכה ניתן לקיים רק מתחת לחלק של הסוכה שמכוסה בסכך כשר. (אולם, אם הסכך מגיע עד לדפנים מותר לשבת תחת 'הדופן העקומה'.)