sukkah-h011

א:
משנתנו ממשיכה את הדיון בעניין סכך כשר לסוכה, דיון שמעסיק אותנו זה כמה משניות. למשנתנו שני סעיפים.

ב:
הרישא של משנתנו עוסק יותר בתומכים של הסכך מאשר בסכך עצמו. שני עניינים מצויינים בדיוננו; אם משום שהם טיפוסיים ואם משום שהם ממחישים פסיקה שממנה ניתן להקיש על עניינים אחרים.

ג:
כאשר מכינים בהמה לצורך ארוחה על ידי צליה על האש (מה שכיום מכונה מנגל) פגר הבהמה מועלה על שיפוד. זהו מוט מתכת שמזכיר חנית. כמובן, לא ניתן להשתמש בשיפודים כאלו כדי לתמוך את סכך הסוכה כיון שהם עשויים מתכת והם עצמם אינם סכך כשר.

ד:
הביטוי "ארוכות המיטה" הוא כנראה שם עממי לקרשים הניתנים להסרה שהונחו לאורך המיטה (ומכאן שמן) משני צדדיה. מטרתן היתה למנוע נפילה של הישנים ממיטתם. בעוד שלנו זה עלול להיראות מוזר למדי, עלינו לזכור את הצורה היחודית לרהוט זה של חדר השינה בתקופת המשנה והתלמוד. המיטות הללו היו מורמות גבוה מעל לקרקע; כל כך גבוה עד שלעיתים קרובות היה צורך להשתמש בסולם כדי לעלות על המיטה! מתחת למיטה היה אזור איחסון גדול. האזור היה כל כך גדול עד שאדם היה יכול להתחבא שם! כשלמדנו מסכת ידים יצא לי להזכיר סיפור די תאותני שממחיש לנו את גובה המיטות הללו:

הלימוד של תלמידים אצל החכמים היה ארוך ומאומץ. הלימוד לא היה לימוד מספרים כפי שאנו רגילים כיום אלא מידע שהועבר לתלמיד מרבו בעל-פה ואת המסורות שהחכם מנחיל היה צריך לזכור על ידי שינון מתמיד. אם תלמיד רצה לימוד מגוון היה עליו להיות התלמיד של כמה חכמים, ופרוש הדבר שהיה עליו לגור איתם בבתיהם. התלמידים למדו הכל מרבותיהם לא רק באופן פורמלי אלא גם באופן לא פורמלי, על ידי מעקב אחרי כל תנועה שלהם עשרים וארבע שעות ביממה, פשוטו כמשמעו. שמא זה יראה כהגזמה באו נצטט מהגמרא [ברכות ס"ב ע"ב]:

אם כן, "ארוכות המיטה" שלנו היו אמצעי בטיחות הכרחי! מאחר והיה ניתן להסירם היה ניתן להשתמש בהם במהלך החג לתמוך בסכך (בהנחה שהם עשויים מעץ ואינם רחבים יותר מארבע טפחים).

ה:
משנתנו קובעת שהן השיפודים והן ארוכות המיטה יכולים לשמש כתומכים לסכך בתנאי שהם עצמם אינם הסכך. היה צריך להיות ביניהם רווח ששוה או גדול מרוחבם (והרווח הזה יכוסה בסכך).

ו:
הסיפא של משנתנו עוסק בטבעו של הסכך עצמו. כבר הזכרנו [סוכה 009] את השימוש בחבילות קש כדפנות לסוכה. אולם, משנתנו עוסקת בהפיכת ערמת השחת עצמה (הגדיש) לסוכה על ידי התחפרות אל תוכה. אף על פי שכל החומרים כשרים לסוכה הגדיש עצמו אינו יוצר סוכה. שימו לב שאין משנתנו אומרת שסוכה כזו פסולה; היא אומרת שאינה סוכה בכלל! בנוסף לשיקולים אחרים זה בניגוד לכלל שכבר פגשנו בסוכה 009:

החכמים הבינו את המצוה כדורשת שסכך הסוכה יעשה ממשהו שהוכן במיוחד למטרה זו:

ב-סוכה 006 למדנו שהמשנה קובעת:

מארק לרמן כותב:

האין אפשר לפרש את הרישא של המשנה כמטפלת במצב בו הסוכה (1) הוקמה עם סכך כשר אבל (2) מוקמה מתחת לעץ, כך שענפי העץ מספקים מקור צל נוסף? במקרה זה, השאלה תהיה האם הצל הנוסף שהעץ מספק פוסל את הסוכה, שאילו מוקמה הרחק מהעץ היתה כשרה.

אני משיב:

זוהי הצעה מעניינת, אבל בהחלט אף אחד מהפרשנים הקלאסיים לא הבין אותה באופן כזה. יתר על כן, הדיון בגמרא מבהירה שהעץ עצמו פסול כסכך שהרי העלווה עדין מחוברת לקרקע (באמצעות גזע העץ) כך שאין כאן שאלה של יתר-צל בלבד. ודאי, החלק האחרון של הצעתו של מארק נכון: סוכה שיש לה סכך כשר תהיה סוכה כשרה אם נזיז אותה מתחת לצמרת העץ.