sukkah-h009

א:
בחברה חקלאית, לאחר סיום הקציר קרוב לודאי שהיו לאיכר ערמות של קש חיטה בשדותיו. הוא ישאיר אותן ליבוש כך שבחודשי החורף תשמשנה כמספוא לבהמתו או מצע קש למיטותיהם של בני ביתו, וכיוצא בזה. שיאסוף את פירותיו הוא יגזום את עצי הפרי שלו ואת גפניו כהכנה לשנה הבאה. העלוָה מעצים אלו גם היא יכולה לשמש אותו. בפרושו למשנה ה' הרב עובדיה מברטנורו כותב:

ב:
כשחג הסוכות מגיע, איכר בעל יוזמה יכול להבריק רעיון: אני צריך סכך לסוכתי ואני גם צריך להשאיר את חבילות הקש והגזם ליבוש בשמש. למה שלא אניח את החבילות הללו על גבי סוכתי? כך אני יכול, כביכול, להרוג שתי ציפורים במכה אחת: יהיה לי סכך לסוכתי ובו בזמן אייבש לי מספוא. לרעיון המבריק הזה מתנגדים החכמים.

ג:
התורה [דברים טז יג] מצוה:

בשים לב לשימוש במילה "תעשה", החכמים הבינו את המצוה כדורשת שסכך הסוכה יעשה ממשהו שהוכן במיוחד למטרה זו:

אולם, אם האיכר מתיר את הקשירה של החבילות שלו, הוא כביכול מצהיר על ידי כך שהוא מיחד את החומר הזה לסכך של סוכתו ולא לכל מטרת חולין אחרת.

ד:
הסיפא של משנה ה' מציין שאותן חבילות קש וגזם, כשהן עדיין קשורות ליבוש ואיחכסון, בהחלט יכולות לשמש ליצירת דפנות הסוכה. זה יהיה כאילו האיכר בונה את דפנות סוכתו לבנות שחת קטנות. (האיכרים היו יוצרים קוביות של שחת, מחליקים את הצדדים ומחשקים את הקוביה באגד.)

ה:
כעת אנו מגיעים למשנה ו'. קרשים (נסרים) הם מעץ ובאים מאילנות. כך שבתאוריה, הם עונים על התנאים לסכך כשר: גדלו בקרקע ואינם כלי כלשהו. אולם, על ידי שימוש בקרשים אדם עלול לגרום ליצירת סכך שהוא לכל דבר וענין תקרה או גג! לפיכך, החכמים מגבילים את השימוש בקרשים בכל הקשור לסכך.

ו:
בגמרא [סוכה י"ד ע"א] מסבירים את המחלוקת בין רבי יהודה ורבי מאיר. שני החכמים מסכימים שאם רוחב הנסר (קרש) קטן משלושה טפחים ניתן להניחו כחלק מהסכך. (שלושה טפחים הם בערך 25 ס"מ.) כמו כן, שני החכמים מסכימים שאם הנסר רחב מארבעה טפחים (קצת יותר מ-30 ס"מ) לא ניתן להשתמש בו כחלק מהסכך.

ז:
במשנתנו המחלוקת בין רבי יהודה ורבי מאיר עוסקת ברוחב אמביוולנטי שהוא יותר משלושה טפחים ופחות מארבעה טפחים. רבי יהודה מתיר להשתמש בקרש כזה שהרי בסופו של דבר הוא צר מארבעה טפחים. רבי מאיר אוסר שימוש בקרש כזה שהרי בסופו של דבר הוא רחב משלושה טפחים.

ח:
לפי הגמרא [סוכה י"ד ע"א] נראה שמה שמדאיג את רבי מאיר הוא, למעשה, החשש שאדם מהשורה עלול לומר לעצמו משהו כמו "אם אני רשאי לסכך בקרשים כאלה איזה הבדל יש בין זה לבין שהייה תחת קורת גג ביתי?"

ט:
הסיפא של משנה ו' מראה בברור את הבעיתיות של השימוש בקרשים כסכך. המשנה קובעת שאם משתמשים בקרש שרחב מארבעה טפחים צריך להיזהר מאוד שלא לישון תחתיו. שוב, זה כיון שקרש כזה רחב הוא יותר כמו גג מאשר סכך פשוט, ואם ישנים מתחת לקרש (או עושים כל דבר אחר בעל משמעות דתית) זה כאילו שעושים זאת תחת גג ולא תחת סכך, שזה נוגד את המטרה ופוסלת את המצוה.

י:
ההלכה במקרה הזה – כמו ברוב המחלוקות בין שני החכמים הללו – נקבעה לפי דעתו של רבי יהודה. פוסקים רבים מהעת העתיקה ומימי הביניים מצטטים מעין כלל פרשני: