sukkah-h007

א:
כבר ציינו בכמה הזדמנויות שהמרכיב החשוב ביותר של כל סוכה הוא הסכך. אם הסכך חסר או פסול אז אין סוכה — לפחות למטרות התורה. אבל אפילו סכך כשר יכול להפוך לפסול על ידי פעולה של בני אדם.

ב:
מישהו, לדוגמה, עלול לפרוס סדין מעל סוכתו כיון שכשהוא יושב בסוכתו בחום של יום סתו נאה בארץ ישראל השמש פשוט חמה מדי בשבילו. בעשותו כך הוא פוסל את הסוכה! ניתן להביא כמה סיבות לפסילה זו, אחדות יותר משכנעות מהאחרות. הא לנו שנים מההסברים היותר משכנעים:

• סדין הוא פריט מיוצר בידי אדם; לכן הוא עלול להיטמא. ציינו ב-סוכה 005 שפריט כזה לא יכול לשמש כסכך.
• הסדין פשוט יעצים את רמת החום שנשמרת בתוך סוכה; הסכנה הנובעת מכך היא שבהדרגה אור השמש יגבר על צלה, וזה, כפי שלמדנו במשנה הראשונה ממש, פוסל את הסוכה.

ג:
שימוש נוסף לסדין יכול להיות פריסה מתחת לסכך. ככל שהחג מתקדם, העלוה של הסכך מתישנת ומתיבשת, ואז יתחילו לנשור עלים וזרדים. כך שקיים פיתוי לפרוש סדין מתחת לסכך כדי שיתפוס את העלים הנושרים כדי שלא יפלו לתוך המרק. עם כל התועלת שבו, מעשה זה יפסול את הסוכה, כי אז נשב מתחת לסדין ולא מתחת לסכך.

ד:
מאוחר יותר בלימוד מסכת זו נלמד שמן המשובח להכניס את הרהיטים הטובים ביותר לסוכה. מאחר ואחת המטרות של הסוכה היא שנלון בה בלילה, יש אנשים שהיו מכניסים את המיטות הטובות ביותר שלהם לסוכה! (הבה לא נשכח שמאוחר עד כדי המאה ה-17 וויליאם שייקספיר הוריש, בצואתו, לרעיתו "את המיטה השניה הטובה שלי".) כשמשנתנו מתייחסת לקינוף היא מתייחסת למה שאנו היינו מכנים מיטת אפיריון. זוהי מיטה בעלת ארבעה עמודים העולים מארבע פינותיה; עמודים אלה תומכים בחופה (משנתנו מכנה אותה סדין). גם כאן, כל מי שישן במיטה כזו ישן מתחת לחופה ולא מתחת לסכך.

ה:
המילה שמשמשת במשנתנו למיטה כזו, קינוף, נדירה מאוד. בהחלט יתכן שאלמלא פסוק מקראי אחד היינו צריכים לנחש את פירוש המילה. בחלק השני של ספר שמואל שבתנ"ך מסופר על סידרה של צרות שפקדו את דוד המלך לקרת סוף חייו, כעונש על חטאו הגדול, על כך שגרם (באופן כל-כך נוח לו) למותו בקרב של אוריה, בעלה של בת-שבע. סופה של סידרת הצרות הללו היה במרד של בנו האהוב אבשלום. ההתקוממות של אבשלום היתה מוצלחת להדהים: רוב העם עמד מאחוריו ואביו נאלץ לברוח מירושלים בגלל שאבשלום לכד את העיר. בימים ההם אחד הסימנים הברורים ביותר לכך שהשליטה עברה ממלך אחד למשנהו היה שהמלך החדש לקח חזקה על הרמונו של המלך הקודם. כדי לפרסם שהשלטון כעת בידי אבשלום הוקמה מיטה גדולה על גג הארמון ובה 'התרועע' אבשלום עם פלגשי אביו לעיני כול!

אולם האוהל כאן הוא ככל הנראה אפיריון. התרגום הארמי של הכתוב משתמש במילה שמופיעה במשנתנו, קינוף; נראה שהקימו לאבשלום על הגג מיטת אפיריון!

ו:
עוד מונח במשנתנו הוא 'נקליטי המטה' . ההבדל בין מטה כזו לזו שהוזכרה קודם מוסבר על ידי הפרשנים. נראה שנקליטי המטה היו שני מוטות שהוכנסו למסגרת המטה – אחד באמצע מְרַאֲשֹׁתָיו של המטה ואחד באמצע כרעי המטה. בין שני המוטות האלו היה סומך. סדין שנפרס על הסומך הזה לא היה פוסל את הסוכה כי הקודקוד לא יהיה רחב דיו כדי ליצור אוהל או חופה; כל מי שישן במטה עדיין ישן מתחת לסכך. לצערי אין לי הסבר מדוע מישהו ירצה לפרוס סדין על גבי סומך מעל למטתם.

בשיעור הראשון בסידרה זו הזכרנו את העובדה שבתורה למילה "רגל" יש לפעמים משמעות של "אירוע". תמר דר כתבה לי על כך ולצערי לא היתה לי ההזדמנות להשיב על שאלתה עד כה. תמר כותבת:

מציקה לי השאלה מה מקור המילה "רגל , רגלים" כמועד, שהרי אם נתייחס לרגל האיבר הרי במדבר, אוהל מועד היה בתוכם ולא היה צריך לעלות לרגל. לאחר ההתנחלות ירושלים איננה בבחינת המקום שבית המקדש נטוע בו. ואלו המשכן היה ממש בתוכם ולא היה צריך לעלות לרגל. ובכל זאת בתורה מדגש שפסח , עצרת , וחג הם מועדי עליה לרגל.

אני משיב:

אני מוצא את השאלה חדת העין הזו של תמר די מקסימה. מה שהיא כותבת נכון. לי נראה שעלינו לקבל שהפירוש המקורי של המילה 'רגל' (בהקשר הזה) היה 'אירוע'. כך התורה מצוה שבשלושה אירועים במהלך השנה על כל הזכרים להתיצב לפני הקב"ה. לא משנה אם מקום השכינה היה בגלגל או בשילה או בירושלים — או בכל מקום אחר: היכן שהמשכן היה שם על העם להתקבץ. לאחר שדוד כבש את ירושלים, ארון הברית מוקם שם; ובנו של דוד, שלמה, בנה את בית המקדש הגדול כדי לשכן בו את ארון הברית וכדי שמשיש משכן קבוע. כעת, כדי להיראות לפני הקב"ה היה על אנשי העם לעשות את דרכם לירושלים, כך שהחגים האלו היו לחגים של עליה לרגל; אבל לא זו היתה הכוונה המקורית של התורה. ותושבי ירושלים היו חייבים להיראות לא פחות מאשר אחיהם היהודים משאר חלקי הארץ אף-על-פי שעבורם לא היתה עליה לרגל. יתר-על-כן, העולים לרגל לא היו צריכים לעשות זאת בהליכה ברגל! יכלו לנסוע בעגלות או לרכב על גבי חמורים אם זה היה יותר נוח. אם כן, ל-'שלוש הרגלים' אין כל קשר לרַגלַׂים או להליכה או לעליה לרגל: הם היו שלושה אירועים במהלך השנה שבהם העם היה חייב "להיראות בפני ה'" כביכול.

אני מקוה שזה עוזר – אנא קבלו את התנצלותי על האיחור במתן תשובה.