Giyyur Hebrew Texts

כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי: בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:

הגיעו אלינו שאלות מרנא ורבנא עובדיה המשכיל המבין גר צדק, ישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר בא לחסות תחת כנפיו… ואשר השיבך רבך שלא כהוגן והעציבך והכלימך וקראך כסיל: עבירה גדולה בידו וחטא גדול חטא וקרוב בעיני ששוגג הוא וראוי לו לבקש ממך מחילה, אף על פי שאתה תלמידו ואחר כך יצום ויזעק ויתפלל ויכנע אולי יתכפר לו וימחול לו האל יתעלה. וכי שכור היה זה ולא ידע שבשלשים וששה מקומות הזהירה תורה על הגר ואיה דבר וגר לא תונה והיא אונאת דברים. אילו אמר הוא האמת והיית אתה התועה היה לו להסביר לך פנים ולדבר לך רכות, כל שכן שאמרת האמת והוא התועה. ועוד שזה דורש אחר הישמעאלים אם הם עובדי עבודה זרה אם לאו היה לו לחוש לעצמו על הכעס שכעס עד שהכלים גר צדק שלא כדין; וכבר אמרו רבותינו זכרם לברכה כל הכועס יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה. דע שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא. על האב ועל האם נצטוינו בכבוד ומורא ועל הנביאים לשמוע להם ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו, ועל הגרים צונו באהבה רבה המסורה ללב ואהבתם את הגר וגו' כמו שצונו לאהוב את שמו ואהבת את ה' אלהיך. והקדוש ברוך הוא בכבודו אוהב גר, שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. וזה שקרא לך כסיל תמה גדול הוא, אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה והבין בעין לבו ובא ונדבק באומה זו שהיא היום למתעב גוי עבד מושלים והכיר וידע שדתם דת אמת וצדק והבין דרכי ישראל וידע שכל הדתות גנובות מדתם, זה מוסיף וזה גורע זה משנה וזה מכזב ומחפה על ה' דברים אשר לא כן זה הורס יסודות וזה מדבר תהפוכות – והכיר הכל ורדף אחר ה' ועבר בדרך הקדש ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו רבן של כל הנביאים עליו השלום וחפץ במצותיו ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיים ולהעלות במעלת המלאכים ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקים והשליך העולם הזה מלבו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב. מי שזו מעלתו כסיל יקרא? חלילה לך! לא כסיל קרא ה' שמך אלא משכיל ומבין ופקח והולך נכוחות, תלמידו של אברהם אבינו שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה'. ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא הוא יברך אותך ויתן לך שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא ויאריך ימיך עד שתורֶה במשפטי ה' לכל עדתו ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל. והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. משה בן רבינו מימון זכר צדיק לברכה.

מלים ולחן: עובדיה הגר

מִי עַל הַר חוֹרֵב הֶעֱמִידִי
עִנְיָן קָשֵׁב עֲמוֹד עִמָדִי כְּמֹשֶׁה?

מִי מִדְבָּר הִנְהִיג עֶדְרִי
מָן הֶאֶכִילִי נָם עֲלֵי בְּאֵרִי כְּמֹשֶׁה?

מִי רִצָה עֶלְיוֹן חַנּוּן וּמְרַחֵם
רָחַשׁ שׁוּב עַל הָרָעָה הִנָחֵם כְּמֹשֶׁה?

מִי חָז חִזְיוֹן חוֹק עֵדוֹת
חָזָה בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּחִידוֹת כְּמֹשֶׁה?

מֵי זֹאת הַתּוֹרָה לִמֵּד וְשִׁנֵּן
זָכָה וְיָבֹא בְּתוֹךְ הֶעָנָן כְּמֹשֶׁה?

מִי קָם אַרְבָּעִים יוֹם בַּשָּׁמַיִם
בְּלֹא לֶחֶם וּבְלֹא מַיִם כְּמֹשֶׁה?

אֶל הָאֱלֹהִים עֲדָתִי קוּמִי
כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד אֲדֹנָי עָלַיִךְ זָרַח.

שלש מדות יש בגרים. יש גר כנכרי לכל דבר. יש גר משול כחמור. ויש גר כאברהם אבינו. יש גר כנכרי לכל דבר כיצד? – היו לו נבלות וטרפות בתוך ביתו ואמר אלך ואתגייר ואהיה ביניהם של אלו שאכילתן יפה ויש להם ימים טובים ושבתות ויאכלו אלו בתוך ביתי כפף את עצמו והלך ונתגייר ולבסוף שחזר מסורו באו עליו יסורין לטובתו לה ציל מידו מה שעשה, אמר להם הקב"ה לישראל בני כשם שאהב זה אתכם אף אתם אהבו אותו שנאמר ואהבתם את הגר. יש גר משול כחמור, כיצד? – הלך ונשא אשה מישראל, אמרו לו אין אנו נותנין לך עד שתתגייר וכפף את עצמו והלך ונתגייר לבסוף שחזר מסורו באו עליו יסורין לטובתו להציל מידו מה שעשה, אמר להם הקב"ה לישראל בני כשם שבקש זה מכם מנוחה אף אתם תנו לו מנוחה שנאמר וגר לו תונה. יש גר כאברהם אבינו כיצד? הלך ופשפש את כל אומות העולם כיון שראה שהם מספרים בטובתן של ישראל אמר אלך ואתגייר ואכנס תחת כנפי השכינה שנאמר ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו.

מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם. וְאִם קָדַם הַקָּטָן, זָכָה. הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס. וְאִם כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָדוֹ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס, יוֹצִיא:

הא גיורת מיהא הויא. ורמינהי: אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים לשום עבדי שלמה אינן גרים דברי ר' נחמיה; שהיה רבי נחמיה אומר: אחד גירי אריות ואחד גירי חלומות ואחד גירי מרדכי ואסתר אינן גרים עד שיתגיירו בזמן הזה. בזמן הזה ס"ד? אלא אימא כבזמן הזה. הא איתמר עלה: א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הלכה כדברי האומר כולם גרים הם. אי הכי לכתחלה נמי! משום דרב אסי, דאמר רב אסי: הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו'

פעם אחת אמר לו עקילס לאדריינוס המלך: רוצה אני להתגייר ולהעשות ישראל. אמר לו: לאומה זו אתה מבקש? כמה בזיתי אותה כמה הרגתי אותה! לירודה שבאומות אתה מבקש להתערב! מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר? אמר לו: הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם, מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום ב', כמה יש משנברא העולם ועל מה העולם עומד; ותורתן אמת. אמר לו: לך ולמד תורתן ואל תמול. אמר לו עקילס: אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל.

עקילס הגר בן אחותו של אדריאנוס היה מבקש להתגייר והיה מתירא מן אדריאנוס דודוץ אמר לו: אני מבקש לעשות סחורה. אמר לו: שמא אתה חסר כסף וזהב הרי אוצרותי לפניךץ אמר לו: אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות ואני מבקש לימלך בך היאך לעשותץ אמר לו: כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך עסוק בה שסופה להתעלות ואת משתכר. בא לו לארץ ישראל ולמד תורה. לאחר זמן מצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע. ראוהו פניו משתנות; אמרו זה לזה: עקילס לומד תורה. כיון שבא אצלם התחיל לשאול להם שאלות הרבה והן משיבין אותו. עלה אצל אדריאנוס דודו. אמר לו: ולמה פניך משתנות? סבור אני שהפסידה פרקמטיא שלך או שמא הצר לך אדם. אמר לו: לאו. אמר לו: ולמה פניך משתנות? אמר לו: שלמדתי תורה ולא עוד אלא שמלתי. אמר לו: ומי אמר לך כך? אמר לו: בך נמלכתי. אמר לו: אימתי? אמר לו: בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה ואמרת לי כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך ועסוק בה שסופה להתעלות. חזרתי על כל האומות ולא ראיתי שפלה נתונה בארץ כישראל וסופה להתעלות.

תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו, "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם?" אם אומר, "יודע אני, ואיני כדאי" מקבלין אותו מיד, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ומודיעין אותו ענשן של מצות. אומרים לו, "הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה; ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת חללת שבת ענוש סקילה." וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן. אומרים לו, "הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות." ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. קיבל – מלין אותו מיד… נתרפא מטבילין אותו מיד, ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה – נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני תלמידי חכמים עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות.

תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו, "כמה תורות יש לכם?" אמר לו, "שתים: תורה שבכתב ותורה שבעל פה." אמר לו, "שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב." גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל. גייריה. יומא קמא אמר ליה א"ב ג"ד למחר אפיך ליה. אמר ליה, "והא אתמול לא אמרת לי הכי!" אמר לו, "לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי."
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו, "גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת." דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל. גייריה. אמר לו: "דעלך סני לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא. זיל גמור." שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש ושמע קול סופר שהיה אומר 'ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד'. אמר: "הללו למי?" אמרו לו, "לכהן גדול." אמר אותו נכרי בעצמו, "אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול." בא לפני שמאי. אמר ליה, "גיירני על מנת שתשימני כהן גדול." דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל. גייריה. אמר לו, "כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות! לך למוד טכסיסי מלכות." הלך וקרא. כיון שהגיע 'והזר הקרב יומת' אמר ליה, "מקרא זה על מי נאמר?" אמר לו, "אפילו על דוד מלך ישראל." נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום (ומתוך אהבה שאהבם קרא להם 'בני בכורי ישראל') כתיב עליהם 'והזר הקרב יומת', גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה. בא לפני שמאי. אמר לו, "כלום ראוי אני להיות כהן גדול!? והלא כתיב בתורה 'והזר הקרב יומת!'" בא לפני הלל. אמר לו, "ענוותן הלל! ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה." לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד. אמרו, "קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם; ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה."

אמר מר: גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר … ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. מאי טעמא? דאי פריש נפרוש. דאמר רבי חלבו: "קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב: "ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב". ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מאי טעמא? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: "בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון." ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו: אמר רבי אלעזר: מאי קראה? – דכתיב: "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה"… קיבל מלין אותו מיד. מאי טעמא? – שהויי מצוה לא משהינן.

תנו רבנן: גר שמל ולא טבל רבי אליעזר אומר הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו. טבל ולא מל רבי יהושע אומר הרי זה גר, שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו. וחכמים אומרים טבל ולא מל מל ולא טבל אין גר עד שימול ויטבול. ורבי יהושע נמי נילף מאבות ורבי אליעזר נמי נילף מאמהות… אלא בטבל ולא מל כולי עלמא לא פליגי דמהני; כי פליגי במל ולא טבל רבי אליעזר יליף מאבות ורבי יהושע באבות נמי טבילה הוה. מנא ליה? אילימא מדכתיב 'לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם' – ומה במקום שאין טעון כבוס טעון טבילה מקום שטעון כבוס אינו דין שטעון טבילה, ודלמא נקיות בעלמא. אלא מהכא: 'ויקח משה את הדם ויזרוק על העם'; וגמירי דאין הזאה בלא טבילה. ורבי יהושע טבילה באמהות מנלן? סברא הוא; דאם כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבולץ פשיטא! יחיד ורבים הלכה כרבים! מאן חכמים? – רבי יוסי! דתניא: "הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך – דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר אין מטבילין. לפיכך מטבילין גר בשבת – דברי רבי יהודה; ור' יוסי אומר אין מטבילין." אמר מר: 'לפיכך מטבילין גר בשבת' – פשיטא! כיון דאמר רבי יהודה בחדא סגיא היכא דמל לפנינו מטבילין. מאי לפיכך? מהו דתימא? – לרבי יהודה טבילה עיקר וטבילה בשבת לא, דקא מתקן גברא. קא משמע לן דרבי יהודה או הא או הא בעי. 'רבי יוסי אומר אין מטבילין' – פשיטא! דכיון דאמר רבי יוסי תרתי בעינן תקוני גברא בשבת לא מתקנינן. מהו דתימא? – לרבי יוסי מילה עיקר והתם הוא דלא הואי מילה בפנינו, אבל היכא דהויא מילה בפנינו אימא ליטבל זה בשבתא. קא משמע לן דרבי יוסי תרתי בעי. אמר רבה: עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי; ורב יוסף מתני רבי אושעיא בר רבי; ורב ספרא מתני ר' אושעיא בר' חייא; דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל. אמר ליה, "שהי כאן עד למחר ונטבלינך." שמע מינה תלת: שמע מינה גר צריך שלשה, ושמע מינה אינו גר עד שימול ויטבול, ושמע מינה אין מטבילין גר בלילה. ונימא שמע מינה נמי בעינן מומחין? – דלמא דאיקלעו.

תנו רבנן: "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו." מכאן אמר רבי יהודה: גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר; בינו לבין עצמו אינו גר. מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו 'נתגיירתי ביני לבין עצמי'. אמר לו רבי יהודה, "יש לך עדים?" אמר ליה "לאו." "יש לך בנים?" אמר ליה: "הן." אמר ליה: "נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך."

מי שהיה מוחזק בישראל שאמר: נתגיירתי ביני לבין עצמי, ויש לו בנים, אינו נאמן על הבנים אבל נאמן על עצמו לשוויה נפשיה חתיכא דאיסורא ליאסר בבת ישראל עד שיטבול בפני בית דין:

מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית. שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה. שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח. נכנסה שפחתה ואמרה לה, 'אותו אדם ששיגר ליך ארבע מאות זהובים בא וישב על הפתח.' אמרה היא, 'יכנס!' נכנס. הציעה לו שבע מטות: שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב. עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה. ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה. באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו. נשמט וישב לו על גבי קרקע, ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע. אמרה לו, 'גפה של רומי! שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי.' אמר לה, 'העבודה! שלא ראיתי אשה יפה כמותך. אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה וכתיב בה "אני ה' אלהיכם" שתי פעמים: אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר. עכשיו נדמו עלי כארבעה עדים.' אמרה לו, 'איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה.' כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה: שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה – חוץ מאותן מצעות – ובאת לבית מדרשו של רבי חייא. אמרה לו, 'רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת.' אמר לה, 'בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים.' הוציאה כתב מידה ונתנה לו. אמר לה, 'לכי, זכי במקחך.' אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר.

המתגייר לשם אהבה, וכן איש מפני אשה וכן אשה מפני איש, וכן גירי שולחן מלכים, וכן גירי אריות, וכן גירי מרדכי ואסתר – אין מקבלין אותן. רב אמר, הלכה: גרים הם, ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה, אבל מקבלין אותן, וצריכין קירוב פנים שמא גיירו לשם.