BK-h107

א:
הגענו למשנה האחרונה בפרק האחרון של מסכת בבא קמא. משנה זו מבקשת להסדיר את התנאים שבהם אומן (בעל מלאכה) יכול לטעון בעלות על דבר שקיבל מלקוח כחלק ממלאכתו. אם הוא לקח בעלות על רכוש שאינו שלו באופן חוקי,הוא, כמובן, גנב אותו.

ב:
במשנה הקודמת ציינו שטווית חוטים מצמר והפיכתם לבד ארוג היתה מלאכה ביתית, שבוצעה על פי רוב על ידי נשים. אולם, היו מעורבים גם מקצוענים מסויימים. התהליך נחשב למקצועי כל כך עד שאומנים שונים ביצעו מטלות שונות: היו כובסים שכבסו את הבד שהכינו הנשים; היו סורקים שהחליקו אותו; היו צבעים לצבוע אותו, וכך הלאה.

ג:
בזמן שהכובס ביצע את מלאכתו היה בלתי נמנע שכמה חוטים היו נופלים מהבד שהנשים ארגו. ברור שמספרם היה קטן ודבר כזה לא קרה לעיתים תכופות, אחרת הבד היה נפרם. היה מקובל שאת החוטים הבודדים שהכובס שיחרר מהבד לא היה צריך להחזיר ללקוח. הם היו מעין הטבה מקצועית. אולם, רק שלושה חוטים מכל בד היו מותרים לו. אם היו יתר מכן היה צריך להחזירם ללקוח. יש להניח שבשלב מסוים הכובס היה מוציא ואוסף מספיק חוטים כדי שיוכל להשתמש בהם להכין משהו.

ד:
לא התירו לסורק לשמור לעצמו חוטים שהוצאו כי אז יתכן שהיה מתפתה להוציא יותר ממה שצריך. חוטים שהוא מוציא במהלך פעילותו המקצועית יש להחזיר ללקוח יחד עם הבד הסרוק.

ה:
היה יוצא מן הכלל לכל זה, והוא מקרה שבו הוצאת החוטים משפרת את איכות הבד. יתכן שכמה חוטים שחורים נארגו לתוך בד שהוא ביסודו לבן. הוצאת החוטים האלו תשפר את איכות — צבע — הבד. האומן מוציא אותם מסיבות מקצועיות ולא לשם רווח אישי; לכן הם היו הטבה לה זכה ולא היה עליו להחזירם ללקוח.

ו:
אבי, ע"ה, היה יצרן שמלות. הוא היה מומחה בגזירת בד לבגדים שהוזמנו, כך שלעיתים קרובות היתה נותרת שארית שהספיקה לעוד בגד או שנים. בעגה המקצועית הם נהגו לכנות את זה "כרוב". עד כמה שידוע לי, יתכן ולימודי מומנו באמצעות "כרוב"! משנתנו מסדירה את כמות ה-"כרוב" שחייט היה יכול לשמור מהבד שהלקוח נתן לו. הן שאריות הבד והן שאריות חוטים מוסדרים: חוט שמספיק לתפירת פיסת בד בגודל שלושה טפחים על שלושה טפחים צריך להחזיר ללקוח. טפח היה בין 9 ו-10 ס"מ, כך שגודל הבד שהחייט יכל לשמור לעצמו היה פחות מ-30 ס"מ על 30 ס"מ.

ז:
אותו עיקרון בסיסי חל על החרש (נגר). הלקוח נתן לו עצים (או שהלקוח שילם עבור העצים) על מנת שיהפוך אותם לפריט שימושי – כסא, שולחן, קערה וכדומה. גרודת (שבבים קטנים) הנגר יכול לשמור לעצמו; חלקים גדולים יותר, כמו אלה שמוסרים על ידי מפסלת או גרזן, יש להחזיר ללקוח. אולם, אם העבודה נעשית בבית הלקוח אז אין הנגר רשאי לדבר מחומרי העבודה.

ח:
מסכתות רבות של המשנה נחתמות בכמה מילים של התרוממות רוחנית או מוסרית. לכן יתכן ויהיו מי שיחשבו שמוזר למדי שהמסכת שלנו מסתיימת בטון כל כך חסר דמיון. אך עלינו לזכור את מה שאמרנו ממש כשהתחלנו ללמוד את המסכת הזו: המסכת היא, למעשה, רק חלק של מסכת יותר גדולה, מסכת נזיקין. בבא קמא ("חלק ראשון") עוסק במצבים שבהם הבעלות על רכוש (או ההנחה של בעלות על רכוש) ברורה וחד משמעית. בבא מציעא ("חלק שני") שבאה בעקבותיה עוסקת בחלוקת רכוש כאשר לא ברור מי הבעלים החוקיים.

ט:
כעת הגענו לסוף מסכת בבא קמא, המסכת השתים עשרה שנלמדה בחוג ללימוד משניות על שם יצחק רבין ז"ל מאז תחילתה בשנת 1995. בקרוב, א"ה, נתחיל ללמוד מסכת חדשה. תודה על שהנכם לומדים איתי.

אני תקוה שבמהלך השבוע הקרוב אוכל להציג בפניכם את המסכתות שהוצעו להמשך הלימוד ואת מנגנון ההצבעה לבחירת המסכת הבאה. גם גורם לי סיפוק שכמה וכמה מכם הביעו עניין בלימוד מהתלמוד הירושלמי והלימוד הזה, אי"ה, יתחיל בקרוב בשפה האנגלית. אולם, מעטים מדוברי העברית ציינו רצון ללמוד מהירושלמי, כך שלא ברור עדיין אם השיעורים האלה יוצגו גם בעברית. עדיין יש שהות לציין את רצונכם ללמוד.