BK-h103

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

מסכת בבא קמא, פרק י', משנה ו':
הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ בַיִּשּׁוּב – לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר. עַל מְנָת לָצֵאת בַּמִּדְבָּר – יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר.
הסברים:
א:
משנתנו להיום היא "קצרה וקולעת" ולא נזדקק להסבר ארוך במיוחד.
ב:
שלוש אפשרויות מועלות במשנתנו ובכל שלושת המקרים יש ברשותו של אדם אחד – באופן חוקי או לא-חוקי – רכוש ששייך לאדם אחר. האפשרות הראשונה היא הנושא שלמדנו בפרק זה ובפרק הקודם: מישהו גזל או גנב כסף או רכוש אחר מהזולת ורוצה לתקן את אשר עשה. כפי שלמדנו, השלב הראשון בעשית תשובה היא השבה לבעלים: יש להחזיר את הכסף או את הרכוש לבעליהם החוקי.
ג:
האפשרות השניה שמעלה משנתנו היא כאשר אדם לוקח הלוואה מאדם אחר. בשלב זה או אחר יש להחזיר את ההלוואה. האפשרות השלישית היא כאשר צד אחד לוקח על עצמו להיות שומר. כבר פגשנו את המושג הזה בכמה הזדמנויות במהלך לימוד מסכת בבא קמא. לקצרי הזיכרון בינינו, הנה סיכום קצר של מה שלמדנו.
שומר הוא מי שיש בחזקתו החוקית כסף או רכוש ששייך למישהו אחר. ישנם ארבעה סוגים של שומרים:
- מישהו שעושה טובה לאחר על ידי כך שהוא משגיח על רכושו (שומר חינם);
- מישהו שלקח הלוואה ממישהו אחר (לווה);
- מישהו ששכר את רכושו של מישהו אחר לשימושו (שוכר);
- מישהו שמקבל תשלום על מנת שישגיח על רכושו של מישהו אחר (שומר שכר).
בכל המקרים האלה יש יסוד של אחריות שהיקפו תלוי בתועלת שיש לשומר. (אין לשומר חינם תועלת ישירה: הוא עושה טובה בעוד שהלווה, כל התועלת היא שלו.) מיותר להוסיף שבכל המקרים הללו השומר צריך בסופו של דבר להחזיר את הפיקדון לבעליו המקורי.
ד:
במשנתנו יש שני מונחים, "ישוב" ו-"מדבר". כוונת הראשון למקום בו גרים בני אדם, אם זו עיר, עיירה או כפר. המונח השני על פי רוב מובן כ-"ישימון", אך לי נראה שכאן משתמשים במונח כדי להתכוון לאזור פתוח או מקום רחוק מאזור מיושב.
ה:
עם ההסברים המקדימים האלה אנו יכולים להבין את משנתנו. אם מישהו צריך להחזיר כסף או רכוש מכל אחת מהסיבות שהוזכרו, אינו רשאי לדרוש מבעל החוב או מהמפקיד לעזוב את העיר כדי לקבל חזרה את כספו. היוצא היחיד מהכלל הזה הוא כאשר היתה הסכמה מוקדמת בין הצדדים שהתשלום לא ייעשה בעיר.
ו:
בקשר ליוצא מן הכלל הזה שהוזכר במשנתנו הגמרא [ב"ק קי"ח ע"א] מעירה את ההערה הבאה:
פשיטא! [זה מובן מאליו!]
במילים אחרות, האם לא היינו מבינים באופן טבעי שאף אחד לא צריך היה להסכים לעזוב את הישוב כדי לקבל חזרה את רכושו? התגובות מראות שהתנאי של משנתנו חל במקרים מסוימים, לא כל-כך רגילים:
לא, צריכא. דאמר ליה, "ליהוי האי פקדון גבך דאנא למדבר נפיקנא." ואמר ליה איהו, "אנא למדבר נמי בעינא למיפק. אי בעינא לאהדרינהו לך התם מהדרנא לך." [לא, צריכים (את הנאמר במשנה למקרה שבו) אומר [המפקיד], "שיהיה הפיקדון הזה אצלך כי אני יוצא למדבר (מחוץ לעיר)." והוא (השומר) אומר לו, "גם אני צריך לצאת אל המדבר. אם ארצה להחזירו לך שם אוכל להחזיר."]
ז:
בפרושו למשנתנו הרב יום-טוב ליפמן הלר (בעל תוספות יום-טוב) [1654-1578] מוסיף דבר שיתכן ואינו מובן מאליו כפי שנראה בתחלה:
לא יחזיר לו במדבר – אין זה יכול לכופו לקבל חובו או פקדונו במדבר, דלאו מקום שימור הוא.
בשלב זה של לימודנו מסכת זו אנו מודעים היטב לסכנות שארבו לעובר אורח בודד בארץ-ישראל תחת כיבוש רומאי.
ח:
רש"י [1105-1035], בפרושו למשנתנו, מציין שאם אף על פי כן הלווה מקבל חזרה את כספו "במדבר" השומר יצא ידי חובתו.
הודעה:
אנו מתקרבים לסוף לימוד מסכת בבא קמא. כבר התחלתי לקבל הצעות לגבי המסכת שאותה נלמד כשנסיים את לימוד מסכת בבא קמא. בעניין זה כתב אלי מיכאל אפשטיין:
יעזור לי אם תואיל בטובך לרשום 3 או 4 אפשרויות עם הסיבות מדוע היינו רוצים ללמוד אותן כדי שאוכל לקבל החלטה מושכלת. אין לי מספיק ידע על המסכתות שטרם למדנו כדי לבחור אחת.
ובכן, הרשו לי להבהיר: אחרי שקיבלתי הצעות מהמשתתפים אפרסם אותן, עם הסבר קצר על תוכנה של כל מסכת מוצעת, וכמו בעבר, כולם יתבקשו אז להצביע עבור המסכת שהם היו רוצים ללמוד.
אם כן, אלה מכם המסוגלים לעשות זאת, אנא שילחו אלי דוא"ל אם יש לכם בקשה או הצעה בקשר למסכת או מסכתות הבאות שנלמד.

