BK-h096

א:
משנתנו עוסקת במצב נוסף שבו הגנב מוצא קושי לתקן את מעשיו או שמא הדבר בלתי אפשרי. כרגיל, יהיה קל יותר להבין את המשנה אם נמציא תסריט.

ב:
וולטר שמידט התגייר וכעת שמו יהודה בן-אברהם. שכנו הוא מכרנו הותיק דוד. יהודה יוצא לשייט ארוך והוא מבקש משכנו, דוד, להשגיח על תכשיטים יקרים מאוד בהעדרו. כשיהודה חוזר דוד טוען שהתכשיטים אינם — אבדו או נגנבו. מאחר ודוד הוא שומר חינם שפשוט עושה טובה לשכנו, כל שיהודה יכול לעשות הוא לדרוש שדוד יישבע שהוא השגיח על הפיקדון כמיטב יכולתו ושהוא אינו ברשותו. דוד נשבע, אבל הוא נשבע לשקר. יהודה חושב שהתכשיטים שלו אבדו.

ג:
כעבור שנים רבות דוד נופל למשכב ומצפונו מציק לו עד מאוד. הוא רוצה לתקן את מעשיו לפני מותו. אולם בינתיים יהודה נפטר. לפי מה שלמדנו עד כה דוד נדרש להחזיר את הכסף ליורשיו של יהודה יחד אם הודאה על חטא. אך יהודה מת ללא צאצאים.

ד:
בדרך כלל, בהיעדר צאצאים, יורשיו של אדם הם קרובי משפחה: אח או אפילו דוֹד וכדומה. אולם לפי ההלכה הקדומה, כאשר מי שאינו יהודי מתגייר כל קשרי המשפחה הקודמים בטלים. (על פי היהדות המסורתית ההלכה בעניין זה השתנתה, כמובן, אבל אין לזה קשר למצב המתואר במשנתנו שהולכת לפי ההלכה הקדומה.) יוצא אפוא שמאחר ויהודה מת ללא צאצאים אין לו יורשים בכלל. אם כן, מה על דוד, אכול חרטה, לעשות עם התכשיטים שגנב? כיצד ישקיט את מצפונו ויתקן את המצב?

ה:
מצב כזה חזתה התורה עצמה. אנו קוראים [במדבר ה ה-ח]:

הקטע הזה מהתורה מצוטט במשנתנו.

ו:
כעת אנו יכולים לחזור ולקרוא את משנתנו, כשאנו מחליפים את שם העצם "הוא" (שמופיע בכל מקום במשנה) בכינויים שיבהירו את כוונתה:

מישהו גוזל מהגר ונשבע לשקר שאבד לו הפיקדון. ולאחר מכן הגר מת. הגנב צריך לשלם את הקרן שגנב ואת החומש לכוהנים שמכהנים בבית המקדש ואת הבהמה שהוא נדרש להביא כקורבן אשם הוא צריך להקריב על המזבח בבית המקדש.
כך הרישא של משנתנו.

ז:
הסיפא של משנתנו מציין סיבוך אפשרי נוסף. דוד נוסע בדרכו לירושלים כדי להפקיד את כספו של יהודה אצל הכוהנים. הוא גם לוקח איתו את שמשון, האיל האהוב עליו, שמיועד לקורבן אשם. אולם מחלתו מתגברת עליו והוא מת באכסניה שעל הדרך. מה יש לעשות כעת עם הכסף ומה גורלו של שמשון?

ח:
במשניות הקודמות למדנו שמה שנגנב (או שוויו בכסף) יש להוציא מרשותו. לדוד יש בנים, כך שכשהם יורשים את עזבונו של אביהם המנוח, קושי זה בא על פתרונו, כביכול. אבל מה לעשות עם שמשון, הבהמה שדוד לקח איתו לירושלים? שמשון היה אמור להיות קורבן אשם; אבל חטאיו של דוד התכפרו על ידי קורבן אחר: מותו. כך ששמשון נמצא במעין מצב ביניים: אינו יכול לשמש למטרות חולין כי נועד לכתחילה לקורבן לקב"ה; אבל הוא לא יכול לשמש כקורבן אשם של דוד, כפי שהסברנו כרגע. משנתנו קובעת שיש להשאיר את שמשון היקר במרעה שישלים את חייו בנחת באחו הנעים עד שיום אחד הוא ייפגע באופן זה או אחר. הפציעה תהפוך אותו לבהמה בעלת מום. התורה [ויקרא כב יז-כ] קובעת:

אם כן, במצב לא סביר כזה כולם מפסידים. יהודה מאבד את תכשיטיו ודוד מאבד את חייו מבלי להשקיט את מצפונו. רק שמשון מקבל חנינה וחי חיים של עצלות בהמתית לפחות עד שנופל בו מום שמחזיר אותו לשוק הבשר.