BK-h089

א:
משנתנו עוסקת בשאלה כמה משלמים עבור מלאכה של אומנים שבוצעה באופן שאינו משביע רצון. עבורנו, בני העידן המודרני, אחת הבעיות שבמשנתנו (בעיה משותפת למשניות רבות אחרות, כמובן) היא שיש בטקסט יותר מדי התייחסויות לנסתר יחיד לא מזוהה. באופן מקורי, המשניות הללו נלמדו ושוננו בעל פה והחכמים ידעו כיצד לפרשן. כדי לעזור לנו להבין איך הם פירשו את מה ששיננו, עלינו לשכתב כמה מהסעיפים על ידי הוספת זהויות למקומות שבהן מופיע נסתר יחיד.

ב:
ברישא של משנתנו עוסקים במצב שבו המלאכה בוצעה באופן כל כך גרוע עד שהתוצאה לא ניתנת לשימוש. לקוח נתן צמר לצבע לצביעה. אולם, הצבע חימם את הדוד (היורה) יתר על המידה והצמר נשרף. במקרה כזה הצבע חייב לפצות את הלקוח בכל שווי הערך המלא של הצמר.

ג:
הסעיף הבא עוסק במקרה שבו מלאכת הצבע התקלקלה והיא אינה משביעת רצון. המונח "כאור" או "כעור" בו משתמשת משנתנו אינו ברור. רמב"ם, בפרושו למשנתנו, אומר שפירוש המילה 'כאור' הוא שהצבע מכוער, ממש לא מה שהלקוח רצה, וברור שהצבע אשם ברשלנות. הגמרא [ב"ק ק"א ע"א] מסביר שהקילקול נגרם מכך שהצמר נצבע יתר על המידה על ידי המשקעים שבתחתית הדוד. כעת, יתכן שאף על פי שהצבע אינו מה שביקש הלקוח זהו צבע נאה והצמר שווה עכשיו יותר משהיה שווה לפני תהליך הצביעה. רמב"ם מסביר זאת בתמציתיות:

ערך הבד עלה בחצי דינר (במקור היה שווה דינר וכעת הוא שווה דינר וחצי). כך שהלקוח משלם את הוצאות הצביעה אבל רק עד לסכום ששווה לערך הנוסף שיש לבד כעת. רמב"ם ממשיך:

ד:
בסיפא של משנתנו עוסקים ברשלנות של ממש. הלקוח ביקש לצבוע את הבד בצבע אחד והצבע צבעו בצבע אחר לחלוטין. בהתייחס למצב כזה יש מחלוקת בין רבי מאיר לבין רבי יהודה בר אילעי.

ה:
רבי מאיר סבור שבמקרה של רשלנות ממש הצבע חייב לפצות את הלקוח במלוא ערך הבד והוא שומר לעצמו את הבד כי הצבע קנה אותו מהלקוח, כביכול, על ידי כך שלא פעל לפי ההוראות. (אם הלקוח מעדיף הוא יכול לשלם לצבע את התשלום המוסכם, הוצאות הצבע, ולקחת את הבד לעצמו.)

ו:
רבי יהודה סבור שהסכום שבו מדובר תלוי בערכו של הבד כעת. אם שהשבח (הערך הנוסף) של הבד גדול מהוצאות הצבע, הלקוח משלם את הוצאות הצבע; אם הוצאות הצבע גדולות מערך השבח של הבד, הלקוח משלם לצבע את ערך השבח (הערך שנוסף בלבד).

ז:
נדגים את דעתו של רבי יהודה, שהרי הלכה לפי דעתו.

רבקה נותנת למיכה גליל של בד בשווי 10 דינרים ומבקשת ממנו לצבוע אותו בכחול. היא רוצה את הצבע בשביל שמלה שהיא מתכננת. מיכה ורבקה מסכימים שזה יעלה לרבקה 7 דינרים (אף על פי שהוצאותיו של מיכה כדי לעשות את המלאכה הם רק 4 דינרים). מיכה משבש וצובע את הבד בירוק. כעת, אף על פי שזה לא הצבע שרבקה רצתה הבד שווה יותר משהיה שווה במקור: כעת הוא שווה 15 דינרים. במקרה כזה רבקה צריכה לשלם למיכה 4 דינרים, שהרי מיכה 'נענש' על שלא פעל לפי ההוראות. לחילופין, רבקה נתנה למיכה גליל בד צמר ששווה 4 דינרים ומבקשת שיצבע אותו בכחול. הם מסכימים שהעלות לרבקה תהיה 7 דינרים (אף על פי שעלות ההוצאות של מיכה לביצוע העבודה היא רק 4 דינרים). מיכה משבש וצובע את הבד בירוק והבד שווה כעת 6 דינרים. רבקה צריכה לשלם למיכה 2 דינרים, שהרי מיכה 'נענש' על שלא פעל לפי ההוראות.