BK-h078

א:
משנתנו מורכבת מחמש קביעות ואנו נבחן אותן כל אחת לפי התור.

ב:
הכאת הורה,כמובן, אסורה בתכלית האיסור. בתקופת המשנה והתלמוד היתה ציפיה מכל יהודי שיפגין כבוד כלפי הורה, ומספרים מעשיות רבות בעניין הכבוד הגדול שחכמים ידועים הפגינו כלפי הוריהם. נספר כעת כמה מהסיפורים הללו [קידושין ל"א ע"א-ע"ב] למען השכלתנו.

ג:

יש עוד הרבה סיפורים כאלו. נראה שהם עוסקים בעיקר בכבוד שהחכמים הפגינו כלפי הורים מזדקנים המראים סימנים של סניליות.

ד:
נחזור למשנתנו. התורה [שמות כא טו] מחוקקת:

החכמים הבינו את הקביעה הזאת כחבטה שגורמת לפצע או חבורה. זאת הסיבה שמשנתנו מתיחסת להכאת הורה מבלי לגרום לחבורה, מאחר ואם היה נזק פיזי היה זה נחשב לדיני נפשות.

ה:
המכה הורה אחראי לכל חמשת סוגי תשלומי נזיקים: נזק, צער, רפוי, שבת ובושת. הוא הדין גם למי שמכה את רעהו ביום הכיפורים. ישנו כלל אצל החכמים שכאשר עבירה מביאה על הנאשם הן מלקות והן קנס, יש לוותר על התשלום לטובת המלקות, אך לא שני העונשים יחד. אולם, במקרה בו אנו דנים כעת הוחלט לוותר על המלקות לטובת הקנס. (דנו במלקות במשפט העברי כשלמדנו סנהדרין 121 – באנגלית – לדוגמה.)

המשך יבוא.

ב-שיעור הקודם כתבתי:

דוד ושימי מתקוטטים; דוד התכוון להנחית חבטה חזקה על שימי אבל רעייתו של שימי, רחל, נכנסה ביניהם והאגרוף פגע בבטנה. רחל הרה והיא מפילה את ולדה כתוצאה מהתאונה. שימי טוען שהחבטה של דוד היא שגרמה לרעייתו להפיל והוא תובע את דוד לדין. הדיינים פוסקים לטובת התובע – שימי, לא רחל! – ומזכים אותו בפיצויים.

אמנון רונאל שואל שאלה שהוא מתאר כשאלה רטורית:

וכשהבעל הוא שגורם להפלה, וכיום שכיח אף מותה של אשתו – מי ישלם פיצוי למי? הרי היא רכושו, לעשות בה כטוב בעיניו.

אני משיב:

אני חייב להשיב לשאלה הרטורית הזו! רעיה אינה רכושו של בעלה. מה שהוא 'קונה' בזמן הקידושין הן זכויות וחובות בלעדיות, לא חזקה. היא מסכימה להיות כפופה למרותו ובתמורה הוא מקבל על עצמו להגן עליה ולספק את כל צרכיה. (אם הוא לא עושה זאת הוא בעצם מפר חוזה.) החכמים אפילו הרחיקו לכת עד כדי כך שקבעו שאפילו אם לא כתוב במפורש בכתובה, חובה להניח שהיתה הסכמה על כך. הבעל אינו יכול לטעון אחרת.

יוצא איפה, שהגוף של אישה הינו קדוש כמו גופו של כל אדם ואם בעלה הורג אותה הוא אשם ברצח. ציינו בעבר שמי שנידון בדיני נפשות אינו משלם נזיקין. כך שהתשובה לשאלתו הרטורית של אמנון היא שאף אחד לא מקבל פיצויים אבל הבעל התוקף נדון בדיני נפשות.