BK-h077

א:
בפרק זה למדנו עד כה שכאשר מישהו מזיק לאדם אחר הוא יהיה חייב לפצות את הקורבן באחד או יותר מחמשת סוגי הפיצויים, ויתכן שאפילו בכולם. כעת אנו יכולים להוסיף עוד סוג אחד של נזק: אם התוקף גרם לאשה להפיל את ולדה עליו לשלם על כך דמי נזיקין.

ב:
המקור המקראי לפיצוי הזה נמצא בתורה [שמות כא כב]:

ג:
במכילתא [נזיקין ח'] מסבירים שכאן יש רעיון חדש. עד כה התורה חוקקה בעניין עבירה מכוונת. אך הפסוק לעיל מתיחס לפציעה שלא במתכוון. דוד ושימי מתקוטטים; דוד התכוון להנחית חבטה חזקה על שימי אבל רעייתו של שימי, רחל, נכנסה ביניהם והאגרוף פגע בבטנה. רחל הרה והיא מפילה את ולדה כתוצאה מהתאונה. שימי טוען שהחבטה של דוד היא שגרמה לרעייתו להפיל והוא תובע את דוד לדין. הדיינים פוסקים לטובת התובע – שימי, לא רחל! – ומזכים אותו בפיצויים.

ד:
כיצד מעריכים את הפיצויים הללו? הסברו של רש"י כבר לא יפתיע אותנו:

הסכום הזה יושווה לערך האשה במצבה הנוכחי בשוק העבדים וההפרש בין הסכומים הוא סכום הפיצויים שישולמו לבעל. כמובן, הקונה הפוטנציאלי יהיה מוכן לשלם ביד נדיבה לשפחה הרה מאחר והיא תביא לביתו "יליד בית". (ראו ב"ק 064 בשאלות ותשובות.) יתר על כן, לאחר הפלה שפחה תהיה פחות מסוגלת לעבוד קשה.

ה:
שני קוריוזים הנובעים מדיונם של החכמים על הפסוק הזה במכילתא:

1. אם שתי נשים נאבקות ואחת מהן פוצעת בטעות אשה הרה עוברת אורח וכתוצאה מכך היא מפילה את ולדה, יש לשלם פיצוי (אף-על-פי שהתורה אמרה "וכי ינצו אנשים").
2. אם בעלה של האשה אינו אביו של הולד שהופל, אין משלמים פיצויים.

ו:
במכילתא גם מסבירים את הביטוי המקראי "ענוש יענש":

ז:
כשלמדנו את משנה ד' של פרק ה', למדנו כך:

לזה מתכוונת משנתנו כשהיא מסבירה שבני אדם אחראים יותר לגרימת נזקים מאשר השור.