BK-h071

א:
במבט ראשון נראה כאילו למשנתנו (האחרונה בפרק זה) אין כל קשר לנושא הכללי של פרקנו, גניבה. אך אם נזכיר לעצמנו שתי פרטי מידע שלמדנו במהלך לימודנו במסכת זו נוכל לראות בנקל את הקשר. בשיעור הקודם הסברנו שבהמה דקה, שמוזכרת ברישא של משנתנו, מתיחסת למעלי גרה קטנים, כבשים ועזים. בנוסף, אנו יכולים להביא פעם נוספת את הסיפור המסופר בגמרא [תמורה ט"ו ע"ב]:

העזים היו ידועים לשמצה כאוכלי הכל, והם עלולים היו לאכול את כל התבואה והעשבים בשדות המקומיים: לכן הם היו "לסטים" ואסורים "בחברה מנומסת".

ב:
מסיבה זו משנתנו מוציאה אל מחוץ לחוק אחזקת עזים בארץ-ישראל, כי הם גנבים מלידה ששודדים את אזורי הכפר מצמחייתם. (אולם, אני מניח שעברו על האיסור הזה יותר משקיימו אותו.) מאחר וסוריא נחשבה חוץ לארץ-ישראל, יהודים שחיו שם הורשו להחזיק בעזים. את מה שאנו מכנים היום רמת הגולן, חכמי המשנה כינו סוריא: היא היתה סמוכה לארץ-ישראל אבל לא בדיוק חלק ממנה, אף-על-פי שיהודים רבים התגוררו שם. ברור שהיה מותר להחזיק בעזים באזורים הלא מיושבים של ארץ-ישראל: המונח "מדבריות" שבמשנתנו אינו מתיחס לאזורים צחיחים ושוממים אלא לאזורים שמחוץ לאזורי הישוב.

ג:
תרנגולים לא הותרו בירושלים כשבית המקדש היה קיים. בפירושו למשנתנו הרב עובדיה מברטנורו מסביר:

בימי קדם הכהנים בישראל התקיימו מתרומות של חקלאי ישראל לכוהן או כוהנים לפי בחירתם. תרומה זו השאירה את הכוהנים חופשיים מהצורך למצוא פרנסה ואיפשרה להם להקדיש את עצמם לחלוטין לעבודת בית המקדש כשליחים של כלל ישראל. הדין – המקראי ושל החכמים – מקצה תרומה מסויימת שיש להפריד מתוצרת ולתת לכהנים לפני שאפשר לאכול את שאר התוצרת. במהלך השנים כמה וכמה פעמים הבאנו הסברים יותר מפורטים על התרומה. [המעונינים ימצאו מידע מועיל (בשפה האנגלית) ב-פאה 044, לדוגמא.] הכוהנים נדרשו להיות טהורים לפני שיאכלו כל תוצרת שהגיעה אליהם כתרומה. אם הם היו טמאים ונגעו בתרומה, היו מטמאים את האוכל שנעשה אסור באכילה.

ד:
בפירושו על משנתנו רמב"ם אומר שהאיסור על החזקת חזירים בארץ-ישראל הוא רק דוגמה ושלמעשה אסור להחזיק בכל הבהמות שאסור ליהודים לאכול אותם. החזיר מובא כדוגמה מייצגת היות ונכרים מגדלים חזירים בדיוק כפי שהם מגדלים בהמות דקות, כבשים ועזים.

ה:
משנתנו דורשת שכלב בארץ-ישראל יוחזק רק כשהוא קשור בשלשלת. כנראה מתיחסים כאן לכלבי בר, לא לכלבים המבוייתים שאנו מכירים כיום.

ו:
גידלו יונים במספרים גדולים בארץ-ישראל מאחר והם שימשו לכמה מטרות. כשלמדנו מסכת ראש השנה ציינו שגידלו יונים בשביל מרוצי-יונים, דבר שהוביל גם להימורים על המנצח. היונים שימשו גם לתקשורת למרחקים ארוכים. וכמובן, הם גם שימשו למזון ולקורבנות. מאחר וגידלו יונים בכמויות גדולות , ומאחר והם היו קבוצה די מלכלכת, החכמים תקנו ששבכי היונים והמלכודות חייבים להיות מרוחקים מהעיירות והכפרים. ה-'ריס' היה מרחק ששווה בערך ל-200 מטרים. כך שאם אדם רצה להחזיק ביונים היה עליו לעשות זאת במרחק גדול ממרחק זה כשמודדים מקצה האזור המיושב.

הגענו לסוף פרק ז' של מסכתנו, מצב שנראה מתאים במיוחד בשבילנו לצאת לפגרה המסורתית של בית המדרש הוירטואלי לכבוד החגים. השיעור הבא יהיה, א"ה, בארבעה באוקטובר.

בהזדמנות זו אני מאחל לכולם צום מועיל ביום הכיפורים (הצום הוא רק אמצעי להשגת מטרה) ותוצאה מוצלחת לביקורת השנתית שלנו לפני ריבונו של עולם. כמו כן, ברצוני לאחל לכולנו חג סוכות שמח.