BK-h059

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

מסכת בבא קמא, פרק ז', משנה א' (חזרה):
מְרֻבָּה מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בֵּין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבֵין בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וָשֶׂה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ וְגוֹ'". אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה:
הסברים (המשך):
ו:
כבר הבהרנו שבמשפט עברי גנבה היא סוג של נזק ולא פשע במובן המודרני. במלים אחרות, האדם שרכושו נגנב חייב לתבוע את הגנב החשוד בבית דין כדי לקבל בחזרה לפחות את ערך רכושו. אם החשוד נמצא אחראי עליו לפצות את האדם ממנו גנב. בכל המקרים הפיצויים יהיו השבת הרכוש הגנוב או את ערכו המוערך יחד עם תשלום נוסף שהוא מעין קנס. אם נגנב שור תשלום הפיצוי יהיה פי חמשה מערך השור שנגנב; אם נגנב שה תשלום הפיצוי יהיה פי ארבעה מערך השה שנגנב; כל דבר אחר שנגנב תשלום הפיצוי יהיה כפול מערך הגנבה.
ז:
מאחר וגנבת שור ושה כבר אינם ארועים יומיומיים וגנבה של דברים אחרים, למרבה הצער, קורים תדיר, בהסברנו כאן אנו נתרכז בסוג התשלום הנקרא 'תשלומי כפל'.
ח:
התורה [שמות כב ב-ג] מציינת שני עונשים אפשריים:
שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם [הגנב]; אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה … שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם.
במלים אחרות, אם הגנבה כבר אינה ברשותו של הגנב, יש למכור את הגנב לעבדות; אם הגנבה עדין ברשותו, עליו לשלם תשלומי כפל. החכמים שינו קצת את הפסיקה הזו. בקיצור נאמר כך: אם הגנב מסוגל לשלם נזקין מרכושו עליו לעשות זאת על ידי תשלומי כפל – אפילו אם הפריט המסויים שנגנב כבר אינו ברשותו. יתר על כן, אם הגנב מסוגל למצות מרכושו לפחות את ערך הגנבה אבל אינו מסוגל לשלם את הקנס, אזי האדם שממנו גנב חייב להסתפק בהחזר רכושו או ערך הרכוש ועליו לוותר על הקנס. אך אם לאחר מימוש כל נכסיו הגנב אינו מסוגל לשלם, אז יש למכור אותו לעבדות.
ט:
עצם הרעיון של מכירת אדם לעבדות מעוררת סלידה לרגישותנו המודרנית. אבל לפני שנחרוץ דין עלינו להבין את מה שעשו החכמים עם מוסד העבדות. אנו עוסקים במה שבמסורת שלנו נקרא 'עבד עברי'. (עבדים נכרים ['עבד כנעני'] הם סוגיה שונה לחלוטין ואין אנו עוסקים בהם כעת.)
י:
יהודי יכול להימכר לעבדות של יהודי אחר רק בגלל עוני משווע. עוני זה בא עליו כיון שהביא על עצמו חוב שהוא אינו מסוגל לשלם. לדוגמה:
וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר: 'עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת ה', וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים.' וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, 'מָה אֶעֱשֶׂה לָּך?ְ הַגִּידִי לִי, מַה יֶּשׁ לָך בַּבָּיִת?' וַתֹּאמֶר, 'אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת…' [מלכים ב ד א-ב]
במקרה של גנבה הגנב הביא על עצמו חוב (לבעל הבית שממנו גנב) והוא אינו מסוגל לשלם את החוב אפילו לאחר שמימש את כל נכסיו. לפיכך הוא סובל מעוני משווע.
יא:
במשנה תורה [הלכות עבדות פ"א ה"א] רמב"ם מתאר בתמציתיות את חוק העבד העברי:
עבד עברי האמור בתורה זה ישראלי שמכרו אותו בית דין על כרחו או המוכר עצמו לרצונו… ואין לך איש בישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד ועל זה שמכרוהו בית דין הוא [הקב"ה] אומר [בתורה] 'כי תקנה עבד עברי…'
מאחר וזה המקור שלנו למוסד העבד העברי, נבחן כעת את הכתוב בתורה:
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד, 'אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי' – וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים [השופטים] וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת [של בית הדין] אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. [שמות כא ב-ו]
עלינו לשים לבנו כאן לכמה נקודות:
- תקופת העבדות מוגבלת לשש שנים, לא פחות ולא יותר;
- בתום תקופת העבדות העבד יוצא לחופשי חינם (ללא תשלום לאדוניו);
- לעבד ניתנת האפשרות לוותר על זכותו לחרות ולהשאר עם אדוניו לעולם.
ברור שזה אינו סוג העבדות שהמושג מעלה בדעתנו כיום.
המשך יבוא.

