BK-h057

א:
משנתנו מורכבת משלושה סעיפים. הרישא עוסק באחריות לנזק שנגרם בדרך אגב: פועל השתמש בפטיש ונוצר ניצוץ (גץ). הניצוץ הזה הצית בערה. האדם שהשתמש בפטיש הוא האחראי.

ב:
היינו יכולים לשאול מדוע האדם שהשתמש בפטיש ייחשב אחראי; הרי לא היתה לו כוונה לגרום נזק. אולם, עלינו לראות את הפסיקה הזו,כביכול, דרך עדשה רחבה יותר. בחיבורו הכביר על הלכה, משנה תורה [הלכות חובל, פ"ו ה"י], רמב"ם פוסק כך:

לפיכך, אף על פי שבמשנתנו הנזק שנגרם על ידי הניצוץ שיצא מתחת לפטיש נגרם שלא בכוונה ובאופן עקיף המכה בפטיש אחראי לנזק שנגרם.

ג:
כעת אנו מפנים דעתנו לאמצעיתא של משנתנו. דוד מוליך את הגמל שלו ברשות הרבים בכפר. הוא מוביל את הפשתן שלו לשוק. הרחוב צר מאוד והגמל עמוס עומס יתר. כשהגמל עובר ליד חנותה של שרה, צרור של פשתן נדחף דרך פתח החנות. למרבה הצער, לשרה יש נר דולק בתוך החנות ממש ליד הפתח. להבת הנר מציתה את צרור הפשתן ובשרפה שנגרמת כל הבניין עולה בלהבות. משנתנו פוסקת שדוד אחראי לנזק: היתה זו הרשלנות וחוסר הזהירות של דוד שהיו המקור האמיתי לאש. על דוד היה להיות יותר זהיר בזמן שהעמיס את הסחורה על גמלו, והיה עליו לודא שהמשא יהיה בסדר גודל שיוכל לעבור ברחוב הצר בבטחה. המצב הזה דומה מאוד למצב שכבר תיארנו [ב"ק 011]:

ד:
מה שכתבנו בנוגע לאמצעיתא מבוסס על ההנחה ששרה לא פעלה באופן לא תקין. היה לה נר דולק בתוך חנותה וזו היא זכותה. היה זה המטען המסורבל שעל גמלו של דוד שגרם לנזק. אולם, משנתנו מוסיפה סעיף: אם שרה השאירה את נרה הדולק מחוץ לחנות מכל סיבה שהיא, אזי הנר הוא הגורם לשרפה ולא רשלנותו של דוד.

ה:
מאחר והוזכר נר שדולק מחוץ לבניין, רבי יהודה, בסיפא של משנתנו, סבור שאם נרה של שרה הוא נר חנוכה אז אין להחשיבה כאחראית היות ובכך היא מקיימת מצווה.

ו:
ידוע היטב שבמהלך חג החנוכה אנו מדליקים נרות לכבוד ניצחון כוחות בית חשמונאי בהנהגת יהודה המכבי על הכוחות הסורים של אנטיוכוס. יש להדליק לא פחות משני נרות בכל אחד משמונת ערבי החג, אך המנהג מהדר את המצווה על ידי הוספה של נר נוסף בכל אחד מלילות החג.

ז:
מטרת המצוה היא "לפרסם את הנס". ולכן, הדרך הטובה ביותר לקיימה הוא להציב את הנרות מחוץ לבניין במקום שבו הם ייראו על ידי ההולכים ושבים ברשות הרבים. (למידע נוסף [באנגלית] בעניין חג החנוכה אנא לחצו כאן.) הגמרא [שבת כ"א ע"ב] פוסקת בברייתא:

לפיכך, במשנתנו, רבי יהודה סבור שאם נרה של שרה, מחוץ לחנותה, היה נר חנוכה אסור לראות בה אחראית לנזק שגרם. אולם, שאר החכמים חולקים עליו! אפילו כאשר מקיימים מצוה, עלינו לוודא שהיא לא תגרום לנזק הניתן לחיזוי לבריות התמימות!

ח:
בזאת סיימנו את לימוד פרק ו' של מסכת בבא קמא. בכך בא לסיומו הפירוט המפורט מאוד של ההלכות העוסקות בארבעת אבות הנזיקין המפורטים בתורה: שור (בעלי חיים), בור (חפירות), המבעה (מרעה צאן) והמבער (הצתה). אבל החיה האנושית בהחלט יכולה לגרום גם לסוגים אחרים של נזק! לכן, אי"ה, בשיעור הבא, נתחיל ללמוד את פרק ז' שעוסק בגנבה ובשוד.

לפני זמן מה נתבקשתי לכתוב עבור התנועה המסורתית מאמר קצר שיהווה מבוא לחוברת תפילות תשעה באב. המאמר נדחה כי היה 'פסימי' מדי ולא התאים לצורכי החוברת. בכל זאת, סבורני שיש מסר חשוב במאמר על מהות תשעה באב בימינו. ניתן לקרוא את המאמר כאן.