BK-h045
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת בבא קמא, פרק ה', משנה ו':
בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין: עָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִסָּהוּ וְהַשֵּׁנִי וְלֹא כִסָּהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִסָּהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ כָרָאוּי וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת – פָּטוּר. לֹא כִסָּהוּ כָרָאוּי וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת – חַיָּב. נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה – חַיָּב; לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה – פָּטוּר. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ – חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – חַיָּב; בֵּן אוֹ בַת, עֶבֶד אוֹ אָמָה – פָּטוּר:
הסברים:
א:
בתלמוד הבבלי משנתנו מובאת כשתי משניות נפרדות, ואכן, משנתנו כוללת יותר מסוגיה אחת.
ב:
כבר אמרנו שחובתו של בעל בור לדאוג שהוא (הבור) מכוסה כראוי, כך שעוברי אורח תמימים או בעלי החיים שלהם לא יפלו לתוכו ויפגעו. הרישא של משנתנו עוסק בשאלה של מי האחריות לדאוג שהבור יהיה מכוסה כאשר יותר מאדם אחד משתמש בו. משנתנו קובעת שהאדם האחרון שהשתמש בבור הוא האחראי לכסותו. ההנחה כאן היא שהמשתמשים הקודמים היו מודעים לכך שמשתמש נוסף עומד להשתמש בבור. אם כן, אם המשתמש האחרון אינו מכסה אותו [את הבור] הרי הוא יהיה האחראי לכל תאונה שעלולה להיגרם.
ג:
העובדה שמשתמש קודם כיסה את הבור אינה משנה בשום אופן את האחריות שרובצת על המשתמש האחרון.
ד:
הסוגיה הבאה דנה בהיקף האחריות שנופלת על בעל בור כשהבור היה מכוסה כדבעי ואף-על-פי-כן נפל לתוכו בעל חיים ומת. הגמרא [ב"ק נ"ב ע"א] שואלת שאלה מתבקשת ומספקת תשובה הגיונית:
כיון דכסהו כראוי היכי [איך] נפל? אמר רב יצחק בר בר-חנה: שהתליע מתוכו.
אם הבור לא היה בשימוש לתקופה ממושכת, יתכן שהקרשים ששימשו לכסותו הרקיבו מתחת. מי שמביט מלמעלה לא היה רואה את הרקבון, כך שהבעלים לא יכול להיחשב אחראי שהרי לא היה לו לדעת שהקרשים שהוא הניח שם מסוכנים כעת.
ה:
נניח ששרה חופרת בור שישמש בור מים. היא רוצה שהוא יהיה עמוק למדי, כך שבשלב כלשהו הפועלים העוסקים במלאכת החפירה נמצאים בתוך הבור פנימה והם כורים וחופרים. בא גולית, שורו של דוד, הוא רואה את הבור לפניו והוא עומד לעקוף אותו כאשר לפתע מגיעים רעשים וקולות ממעמקי הבור. הרעשים מבהילים את גולית עד כדי כך שהוא נופל לתוך הבור. שרה אחראית להפסדו של דוד.
ו:
כעת נניח שגולית חלף על פני הבור אך מיד לאחר מכן הוא נבהל מהרעשים שבוקעים ממעמקי הבור והוא נופל אחורה לתוך הבור. שרה אינה אחראית להפסדו של דוד.
ז:
הנה הסברו של רמב"ם (הוא מבין את המלה 'לאחריו' כ-"אחרי שעבר אותו"):
'לפניו מקול הכריה': הוא שייכשל בשפת הבור מקול החפירה שיחפור החופר בקרקע הבור, ויפול בתוך הבור; ואז יהיה בעל הבור חייב. אבל כשיפול לאחריו, והוא שכבר עבר מן הבור, וכשל וחזר לאחריו ונפל לאחר הבור הוא פטור, אלא אם כן נפל אל תוך הבור ואז הוא חייב בכל אופן.
פרושו של רמב"ם למשנה נכתב בסביבות שנת 1165 לספירה. עד שהוא הגיע לכתוב את חיבורו הגדול, משנה תורה, אחרי 1178 לספירה, הוא שינה את דעתו. בהלכות נזקי ממון פי"ב הי"ח הוא פוסק שאפילו אם הבהמה נופלת לתוך הבור בעל הבור אינו אחראי.
ח:
התורה [שמות כא לג] פוסקת:
וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם.
החכמים [ב"ק נ"ג ע"ב] פרשו את הפסיקה הזו בקפדנות:
שור ולא אדם, חמור ולא כלים.
במילים אחרות, הפיצוי לבעלים הוא רק על בעלי חיים שמתו. אם אדם מת כתוצאה מנפילה לתוך בור – יחולו הלכות הריגה. יתר על כן, בעל הבהמה יוכל לתבוע נזיקין רק עבור בהמתו, אבל לא עבור ציוד שניזוק יחד איתו. (במקרה של שור זה יכול להיות העול או המחרשה, במקרה של החמור זה יכול להיות מרדעת או אוכף.)
ט:
ולבסוף, אם בעל החיים שנפל לבור שאינו מכוסה הנו 'חרש, שוטה או קטן' בעל הבור יהיה אחראי: בעלי חיים כאלה אינם יכולים להבחין בסכנה הניצבת לפניהם. אבל בהחלט ניתן לצפות מבני אדם 'שיביטו לאן הם הולכים' [ב"ק נ"ד ע"ב], שיוכלו להבחין בבור פתוח שנמצא לפניהם ושינקטו באמצעי זהירות מתבקשים כדי לעקוף אותו.
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת בבא קמא |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
