BK-h043

א:

לפני שנתחיל בלימוד השיעור הרשו לי להזכיר שהיום, 19 באפריל 2010, הוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. זהו היום שבו כולנו ביחד זוכרים את 22,682 הנשמות, שמאז 1860, נתנו את חייהם כדי שמדינת ישראל תקום, תשרוד ותשגשג. אין שום אופן בו נוכל לשלם את החוב שאנו חייבים להם זולת הזיכרון. השיעור היום מוקדש לזכרם של כל החיילים והאזרחים שבמותם העניקו לנו חיים. יהי זכרם ברוך.

ב:
כדי להבין את משנתנו עלינו קודם לקחת בחשבון את מקורה המקראי. התורה [שמות כא כב-כה] מצווה:

עד כמה שזה נוגע לדיוננו, מתוארים שני מצבים:

1. אם שני אנשים מעורבים בקטטה, ואחד מהם מכה שלא בכוונה אישה שעברה במקום, וכתוצאה מכך עוברה מופל, האיש שפגע בה חייב לשלם פיצוי.
2. ואולם, אם האישה לא רק עוברת הפלה אלא היא גם סופגת פציעות נוספות או נהרגת, אזי העונש הראוי חייב להתבצע על פי הדין.

ג:
הרישא של משנתנו קובעת שאם שור גורם בטעות לאשה להפיל את עוברה, בעל השור פטור מתשלום דמי הפיצוי הנקובים. זה נראה פשוט מאחר ואין דרך לקבוע בוודאות את כוונותיהם של בעלי-חיים, כך שעלינו לצאת מתוך הנחה של פגיעה שלא במתכוון. ואולם, גם זה אינו הכרחי מאחר והחכמים קבעו שכוונת התורה היא שהפסיקה הזו תחול אך ורק על בני-אדם שגרמו להפלה, והוציאו בעלי-חיים מהכלל. אולם, השיקול הזה הופך את הרישא של משנתנו למיותר. למעשה הוא אכן מיותר והחכמים, באופן די צולע, מסבירים שההתייחסות לשור היא מעין חוליה מקשרת למשניות הקודמות ושהיא רטורית לחלוטין. היא יוצרת מעין הקבלה להתיחסות לבני-אדם שהבאה בעקבותיה.

ד:
הסעיף הבא במשנתנו מבסס את מה שאנחנו כבר יודעים: שאדם שגורם ללא כוונה להפלת עוברה של אישה חייב לשלם 'דמי ולדות'. זהו הפיצוי הכספי שבו נקבה התורה שמשולם לבעלה של האשה. (אנו עוסקים בחוקים ובמשפטים של חברה פטריאכלית.)

ה:
משנתנו מטפלת כעת בשאלה: מה גובה הפיצוי שיש לשלם. התורה אומרת שסכום הפיצוי נקבע על ידי הבעל, אבל בית-הדין יצטרך, כמובן, להחליט אם הסכום הנדרש סביר בתנאים הקיימים.

ו:
שתי תשובות לשאלה מובאות במשנה. הראשונה היא התשובה שמציע תנא קמא. התשובה דורשת מבית הדין לעשות הערכה: אם האישה היתה נמכרת בשוק העבדים כשהיא עדיין הרה כמה היתה שווה? ואז עליהם להעריך כמה היא שווה עכשיו שהפילה את ולדה וההפרש בין הסכומים הוא הפיצוי שעל התוקף (שלא בכוונה) לשלם לבעלה של האשה. התשובה הזו יוצאת מתוך הנחה שערך האשה יפחת כתוצאה מההפלה.

ז:
רבן שמעון בן גמליאל מטיל ספק אם הנחה זו מוצדקת. טעות, הוא טוען, להניח שערך האישה יפחת; וודאי שהוא יעלה! המציאות של החיים בעולם העתיק היתה כזו שהאישה היתה בסכנת חיים כל עוד היא הרה כי היא עלולה למות בשעת הלידה. כך היא תהיה שווה יותר לאחר ההפלה מאשר לפניה, והבעל לא יקבל פיצוי בכלל.

ח:
רבן שמעון בן גמליאל מציע שיטה אחרת לחשב את סכום הפיצוי. במקום לעשות את ההערכה במושגים של הָאֵם יש לעשותו במונחים של הולד: כמה היה הולד שווה בשוק העבדים אילו שרד? זהו סכום ההפסד שהבעל ספג.

ט:
אולם, ההלכה היא לפי דעת תנא קמא ולא לפי דעת רבן שמעון בן גמליאל: האשה שווה יותר כשהיא הרה שהרי היא תספק לבעליה עבד נוסף; לאחר ההפלה ערכה ירד באופן משמעותי וזהו הסכום של ההפסד המוערך שיש לשלם לבעלה. (הפיצוי בא במקום הידיים העובדות הנוספות שאבדו לבעל; האשה, כמובן, תקבל פיצויים גדולים יותר מאלו שישולמו לבעלה כי היא זכאית לפיצוי על כאב וצער שנאלצה לסבול. נלמד על הסוג הזה של פיצוי לעומק כשנגיע לפרק ח'.)

י:
התורה אומרת בברור שאת הפיצוי משלמים לבעל. אבל מה אם לאשה אין בעל? אם הבעל נפטר בזמן הריונה של האשה הפיצוי משולם ליורשיו החוקיים של הבעל – כנראה, אך לא בהכרח, ילדיו האחרים. אך יתכנו מצבים אחרים בהם לאשה המסכנה אין בעל ובכל זאת התוקף פטור מתשלום כי לבעל המנוח אין יורשים.

יא:
בחברה פטריאכלית, שלאדם לא יהיו יורשים בכלל היה מצב בלתי אפשרי: אם אין לו ילדים רכושו היה עובר לאחיו, לבניו של אחיו, לדודיו וכן הלאה, לפי אילן הירושה. רק לגבי שני אנשים אפשר שיהיה מצב שאין להם יורשים על פי דין. אם האישה היתה שפחה נשואה לעבד אחר ושניהם יצאו לחופשי באותו הזמן יתכן שבעלה ימות ללא יורשים חוקיים. לחילופין, אם האשה היא גיורת שנישאה לגר יתכן שלבעל לא יהיו יורשים. בשני המקרים האלה אין, כביכול, קרובים, ולכן יורשיו של הבעל יכולים להיות רק אלו שהוליד בעצמו ואם לא כן אין לו יורשים בכלל.

בהזדמנות זו אני מאחל לכולנו יום עצמאות שמח מאוד. יהי רצון ששנת ס"ג למדינת ישראל תביא את השלום המיוחל ושגשוג מבורך.