BK-h038

א:
לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו מדוע המסכת הזו נכנסת לפירטי פרטים בנוגע להרפתקאות של שור. עלינו לזכור שני דברים: בני הבקר היו חשובים מאוד – ויקרים מאוד – כסחורה בכלכלה בתקופת המשנה, והמסכת, ללא ספק, מתארת ארועים יומיומיים. אך עלינו גם לזכור שלעתים קרובות פסיקת המשנה יכולה לחשוף בפנינו עיקרון חשוב של המשפט העברי.

ב:
במשנתנו חסרים כמה אלמנטים הדרושים להבנה נכונה של הפסיקה. שני תסריטים שונים מתוארים במשנתנו והשוני ביניהם הוא לא בזהות התוקף בלבד. הנה תאור של כל אחד מהתסריטים על פי מידע נוסף שהגמרא מספקת.

ג:
בתסריט הראשון שור תוקף פרה. כאשר מתגלה המקרה, הפרה נמצאת עם עגל מת לידה אך לא ניתן לוודא האם העגל נולד (או אולי הופל) לפני שהשור תקף את הפרה או אם היתה זו התקפת השור שגרמה לפרה ללדת קודם זמנה.

ד:
בתסריט השני פרה תוקפת שור. כאשר מתגלה המקרה הפרה חסרה אבל עגל חי, בן יומו, נמצא במקום משכבה. לא ניתן לוודא אם העגל נולד לפני שהפרה תקפה את השור או לאחר מכן.

ה:
יש לנו כאן דוגמא למקרה שבו ההלכה אינה הולכת על פי פסיקת המשנה כל עיקר! רבי, כשסידר את המשנה, העדיף דעה אחת וקבע אותה להלכה, אבל מאוחר יותר החכמים העדיפו פסיקה אחרת. הסיבה להעדפה שלהם היא כיון שהפסיקה שבמשנתנו סותרת עקרון מנחה במשפט העברי, עקרון שפגשנו בעבר לפרטי פרטים. בגמרא [ב"ק מ"ו ע"א] כתוב כך:

המשך יבוא.

ל-אברהם חסון יש שאלה בנוגע ל-ב"ק036. הוא כותב:

במשנתנו, שור נגח דינו מוות, אבל רק בית דין יכול לגזור את דינו, אפילו שסופו במוקדם או במאוחר הוא לשחיטה. אך דין רודף ניתן בידי כל אדם לדון ולבצע את גזר הדין. האם חיי אדם זולים יותר מחיי שור שהוא רכוש? ואיך לצערי, היום חיי אדם נהיו זולים כל כך שאיש רוצח את אשת חיקו, עם ילדיו בגלל שהיא מחליטה לעזוב אותו. ועוד דוגמאות כהנה.

אני משיב:

לתאור של דין רודף ראו סנהדרין113, הסבר מס' 4 (באנגלית). דין רודף הוא מאוד בעייתי. ביסודו הוא מבוסס על מקרה בתורה שבו אדם לוקח את החוק לידיו, הורג את העבריינים 'על חם' (תרתי משמע) בזמן ביצוע הפשע והקב"ה משבח אותו על מעשיו. הסיפור בא בתורה [במדבר כה א-יב]

החכמים הרחיבו את הסיפור כדי להכניס בו היגיון הלכתי: כך שיש לפנינו מצב שבו משה יושב בדין כאשר לפתע זמרי [במדבר כה יד] מתפרץ כשהוא גורר אחריו את כסבי [אשה מדינית, במדבר כה טו] בשערות ראשה. הוא צועק למשה:

אולם, האם מעשה הקנאות הזה מצדו של פנחס יכול לשמש כדוגמה? החכמים בגמרא עושים סלטות הלכתיות באויר כדי להגביל את האפשרויות של 'דין רודף' עד כמה שרק ניתן, וזאת למרות השבח על פנחס שהתורה עצמה משבחת אותו. הם פסקו שאם התוקף לעתיד היה שואל את בית הדין האם לעשות את המעשה אם לאו, חובה עליהם להשיב שאסור לו להרוג את העבריין. לא זו בלבד אלא אף זו: אם הוא מתעלם מדעת בית הדין הוא עצמו נעשה רוצח; ואם הקורבן קם על תוקפו (שפועל להגן על החוק) והורג אותו, הוא נחשב לחף מפשע, שהרי חייו היו בסכנה.

כך שאנו רואים שהחכמים סברו שחיים, אפילו של חוטא שנתפש על חם, אינם הפקר. וודאי שזה המקרה כאשר 'החטא' הוא פוליטי (אפילו כאשר האמתלה מתחפשת במונחים דתיים או הלכתיים כביכול, כמו במקרה של יגאל עמיר, שרצח את ראש הממשלה יצחק רבין בשנת 1995).

בשאלתו אברהם גם מעלה נקודה נוספת: כיצד יתכן שחיי אדם יחשבו כל כך זולים עד שבעל יכול להביא את עצמו לרצוח את אשתו ואת ילדיו. אין לי תשובה לשאלה הזו. אבל אני מזכיר לעצמי כל הזמן את דברי הנביא ירמיה על נפש האדם: