BK-h034

א:
משנתנו פשוטה מאוד אף-על-פי שהיא מביאה דוגמאות די מוזרות ולא סבירות. ועלינו לזכור שהן אכן דוגמאות לתרחישים אפשריים שמטרתם להנחות את הדיינים בדיוניהם.

ב:
הנחה ידועה מאוד במשפט העברי היא שכדי שאדם יומת כעונש על עברה שעבר יש צורך להוכיח בבית דין כוונה ומודעות מלאה לתוצאות המעשה. (דנו בזה לעומק כשלמדנו מסכת סנהדרין לפני יותר מ-12 שנה.) כל החוקים והתקנות רבי-הפנים שהחכמים טוו סביב מקרים של דיני נפשות היו כל כך מסובכים שהכול הודו שהצלחת תביעה כזו תהיה לא סבירה עד מאוד. ואומנם, ישנה משנה [מכות פ"א ה"י] שמבהירה מאוד את הנקודה הזו:

ג:
החידוש שבמשנתנו הוא שהיא מרחיבה את חוסר הרצון הזה להוצאה להורג גם על בעלי חיים. כל שמשנתנו אומרת הוא שכאשר שור הורג מישהו יש להורגו רק אם ניתן להניח כוונה מליאה מלכתחילה. משנתנו מביאה ארבע 'דוגמאות'.

1. כאשר השור מתגרד כנגד הקיר, האם הוא התכוון למוטט את הקיר כדי להרוג אדם שעמד לידו? אם לא, המוות הוא תאונה כי לא היתה כוונה מלכתחילה.
2. אם שור תוקף בהמה אך במקומה או בנוסף לה הורג אדם, גם מקרה המוות הזה הוא תאונה: השור התכוון להרוג אבל לא את האדם.
3. אם השור תוקף נכרי אבל הוא מפספס ווהרג יהודי במקומו, גם המוות הזה הוא תאונה או ללא כוונה. (כפי שראינו, השור אינו אחראי בבית דין על הריגת נכרי.)
4. ולד שעדיין ברחם לא נחשב כבר-קיימא עד לחודש התשיעי של ההריון. כך שאם שור תוקף אישה בחודש השמיני להריונה וכתוצאה מכך היא מפילה את הולד, השור נחשב כמי שהרג ולד שלא היה בר-קיימא.

ד:
בכל מקרה כמו רלה – ובפרושו רמב"ם מדגיש שהם דוגמאות לכללים מנחים – לא הורגים את השור. ואולם, הגמרא [ב"ק מ"ד ע"א] דורשת שהבעלים יפצה את יורשיו של הקורבן.

ג'ים פלדמן עדיין אינו מרוצה מההסברים שלי בעניין "אהבת הגר". הוא כותב:

אם זכרוני אינו מטעה אותי, הצווי המקראי אינו אומר דבר על 'אהבת הגר'. בציטוט משמות (כג ט), נאמר: "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים." אין לזה כל קשר לכך שה-'גר' הוא יהודי. למעשה, ההפך הוא נכון. שרבנים מאוחרים יותר פירשו 'גר' כיהודי מעיר אחרת זה מוזר.

אני משיב:

לי נראה שג'ים מעלה שלוש נקודות. הנקודה הראשונה שלו היא שבשום מקום אין התורה מצווה על אהבת הגר. זה ממש לא נכון! התורה [דברים י יט] מצהירה באופן מיוחד: וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. ושוב [ויקרא יט לד] כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

הנקודה הבאה של ג'ים היא ש-'גר' לא מתיחס ל-'יהודי'. הנקודה שהבאתי בהערה המקורית שלי היתה שהחכמים הבינו את המונח 'גר' כהתיחסות ללא-יהודי שהתגייר. ואולם, גם זה לא נחוץ, שהרי חוקרי מקרא מודרניים מסכימים שהמונח 'גר' כשהוא בשימוש של הכותב המקראי מתיחס למי שלא נולד למשפחה מבני ישראל ושבא מארץ אחרת ומעם אחר כדי להתיישב בין בני ישראל. ל-'גר' לא היתה נחלה ולפיכך היה חסר כול ותלוי בחסדי הבריות. כאשר הוא נשא ונתן עם בני חת לרכישת מערת המכפלה כדי לקבור את שרה, אברהם אומר [בראשית כג ד]: גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם. אבל, כמובן, הדוגמה הבולטת למעמדו ומצוקתו של הגר היא רות המואביה, האם הקדמונית של דוד המלך.

נקודתו השלישית של ג'ים היא שחכמים "מאוחרים יותר" פירשו 'גר' כ-'יהודי מעיר אחרת'. באמת אינני מבין את הטענה הזו. אם כוונתו באומרו "רבנים מאוחרים יותר" היא ל-'רבנים בני זמננו' זוהי אי-הבנה: היו אלה חכמי התקופה התלמודית שהיו בעלי ההבנה הזו, לא הרבנים המודרניים שפשוט הלכו בעקבות החכמים. וכפי שראינו זה עתה, מאחר והגר המקראי פרושו 'תושב זר' החכמים לא היו כל כך רחוקים מהאמת. למיטב ידיעתי אין מקום בו מציעים שהמונח 'גר' מתיחס ל-'יהודי מעיר אחרת'. הקביעה שגר איננו יהודי תהיה טעות מוחלטת: לא משנה מהיכן היא באה: יהודי הוא יהודי הוא יהודי.

הדיון בנושא זה כעת סגור.