BK-h028

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

מסכת בבא קמא, פרק ד', משנה א':
שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה, יְשַׁלֵּם לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם. וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלְּפָנָיו. וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִשְׂכָּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, זֶה נוֹטֵל מָנֶה וְזֶה נוֹטֵל מָנֶה. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, וְשֶׁלְּפָנָיו, זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, וְשֶׁלְּפָנָיו, חֲמִשִּׁים זוּז, וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, דִּינַר זָהָב:
הסברים:
א:
משנתנו נראית מסובכת. והיא אכן מסובכת! פרטים רבים, המסופקים על ידי הגמרא, חסרים בטקסט של המשנה, והם יכלו להקל עלינו את הבנתה.
ב:
נתחיל עם דעתו של רבי מאיר (שלא התקבלה להלכה). עלינו להבין שהשור שגורם פציעות כה רבות לשוורים אחרים נהנה ממעמד של שור תם. זה חייב להיות המצב שהרי, שכפי שמציין רמב"ם בתמציתיות בפרושו למשנתנו:
כל הדינים האלו הם בשור תם, שהעיקר הוא בידינו שמשלם מגופו כמו שביארנו, אבל כשהוא מועד אינו צריך לשום דבר מזה, לפי שהוא משלם נזק שלם מן העלייה [מרכושו של הבעלים].
כך שהבעיה שבה מטפלת משנתנו היא כיצד לשלם חצי-נזק מגופו של שור שאשם בכמה מקרים של נגיחות? (הזכרנו כמה פעמים שפרוש 'מגופו' יכול להיות הנבלה או ערכה כשמוכרים את הבהמה.)
ג:
עלינו להניח שהשור בו מדובר נגח שור אחד; לאחר מכן היו מי שראו אותו מתנהג באופן נינוח עם שוורים אחרים – עד שהוא נגח שור נוסף, במחזוריות שחוזרת על עצמה כמה פעמים. בצורה זו השור לעולם לא יגיע לבית הדין כדי שיכריזו עליו כמועד.
ד:
השאלה שעלינו לשאול את רבי מאיר היא, כמובן, מדוע הבעלים של השור האחרון שנתקף יקבל חצי-נזק כאשר הבעלים של השוורים שננגחו קודם, אין הכרח שיקבלו פיצוי בכלל? הגמרא [ב"ק ל"ו ע"א-ע"ב] עוסקת בסוגיה זו:
מתניתין מני? – דלא כרבי ישמעאל ודלא כרבי עקיבא. אי כרבי ישמעאל, דאמר בעלי חובות נינהו, האי 'אחרון אחרון נשכר' 'ראשון ראשון נשכר' מבעי ליה! אי כרבי עקיבא, דאמר תורא דשותפי הוא האי 'יש בו מותר' 'יחזיר לשלפניו לכולם' מבעי ליה! [לפי דעתו של מי היא משנתנו? – שהרי אינה לא כדעת רבי ישמעאל ולא כדעת רבי עקיבא. אם היתה כדעת רבי ישמעאל, שסובר שכל הניזוקים הם בעלי חובות רגילים, איך הוא מפרש את המשנה 'אחרון אחרון נשכר'? היה צריך להיות 'ראשון ראשון נשכר' – שהראשון להינזק מקבל פיצוי ראשון. אבל אם המשנה היא על דעת רבי עקיבא, שסובר שכל הניזוקים הם שותפים בשור, איך הוא יפרש את דברי המשנה 'אם יש בו מותר'? היה צריך להיות 'יחזיר לזה שלפניו לכולם' באופו שווה לכל ניזוק.]
דעתו של רבי עקיבא, שהשור הנוגח הופך לרכוש משותף הן של התובע והן של הנתבע, מבוססת על דין בתורה [שמות כא לה] שלמדנו ב-ב"ק 024:
וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן:
ה:
למעשה, משנתנו תואמת את דעתו של רבי ישמעאל אך יש צורך להסביר כיצד ניתן ליישם אותה במצב הנתון.
אמר רבא: לעולם כרבי ישמעאל דאמר בעלי חובות נינהו ודקשיא לך 'אחרון אחרון נשכר ראשון ראשון נשכר מבעי ליה' – הכא במאי עסקינן? – כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין. [רבא אומר: המשנה היא אכן לפי דעתו של רבי ישמעאל שסבור שמי שתובעים נזיקין הם כמו כל נושים אחרים; ובאשר להתנגדות להצהרה ש-"אחרון אחרון נשכר"… ניתן לטעון שאנו עוסקים כאן במקרה שבו כל אחד מהתובעים בתורו תפס את השור הנוגח מתוך מטרה לקבל תשלומי נזק. אם זה המקרה, כל אחד מהם בתורו קיבל את המעמד של 'שומר שכר' שגם הוא אחראי על נזקים שנגרמו לאחר מכן.]
התסריט הוא כזה: שורו של דוד מעורר מהומה ונוגח את שורו של שימי. שימי מצליח לתפוס את שורו של דוד (שמצליח לברוח ולהמשיך בדרכו הרעה). בלכידת השור שימי נטל על עצמו מעמד חוקי כלפיו: מעמד של שומר שכר. המונח 'שומר' הוא מונח שפירושו "מי שבמחזיק ברשותו רכושו של אחר באופן חוקי". התורה [שמות כב ו-יד] מכירה בארבעה סוגי שומרים:
- לאה עושה טובה לשרה ושומרת על האופניים שלה בזמן שזו עושה קניות.
- מיכאל הוא שמרטף בשביל שרה בשכר מוסכם.
- יואל שוכר מכונית מחברה להשכרת רכב.
- שרה שואלת ספר מרחל.
בכל אחד מהמקרים האלו ל-'שומר' יש רכוש של מישהו אחר בחזקתו. מידת האחראיות של השומר על כל נזק שנגרם על ידי הרכוש הנדון או לרכוש הנדון עולה בהדרגה בכל מקרה שפורט לעיל: כאשר אני עושה טובה למישהו כמעט ואין אחריות (פרט במקרים של רשלנות בוטה); כשאני שואל משהו ממישהו יש לי אחראיות מלאה להחזיר את הפיקדון במצב תקין לחלוטין.
ו:
בתסריט שלנו שימי הפך לשומר שכר (פריט מס' 2 לעיל) ולפיכך יש לו חלק באחריות לנזק שגרם שורו של דוד מאוחר יותר. אותו הטיעון תקף על כל האחרים שבאו בעקבותיו עד שאנו מגיעים לאחרון, שנהנה ממעמד מועדף כי הוא האחרון בתור.
ז:
נאמר שדוד מצליח למכור את שורו עבור 300 דינרים. נאמר שהשור האחרון שננגח היה שווה 200 דינרים. פרוש הדבר שהבעלים יקבל 100 דינרים ולדוד ישארו ביד 200 דינרים. השור של הבעלים הקודם היה שווה 300 דינרים, כך שהוא יקבל 150 דינרים ולדוד ישארו ביד 50 דינרים. התהליך ממשיך עד שלא נותר עוד כסף ממכירת שורו של דוד.
המשך יבוא.

