BK-h028

א:
משנתנו נראית מסובכת. והיא אכן מסובכת! פרטים רבים, המסופקים על ידי הגמרא, חסרים בטקסט של המשנה, והם יכלו להקל עלינו את הבנתה.

ב:
נתחיל עם דעתו של רבי מאיר (שלא התקבלה להלכה). עלינו להבין שהשור שגורם פציעות כה רבות לשוורים אחרים נהנה ממעמד של שור תם. זה חייב להיות המצב שהרי, שכפי שמציין רמב"ם בתמציתיות בפרושו למשנתנו:

כך שהבעיה שבה מטפלת משנתנו היא כיצד לשלם חצי-נזק מגופו של שור שאשם בכמה מקרים של נגיחות? (הזכרנו כמה פעמים שפרוש 'מגופו' יכול להיות הנבלה או ערכה כשמוכרים את הבהמה.)

ג:
עלינו להניח שהשור בו מדובר נגח שור אחד; לאחר מכן היו מי שראו אותו מתנהג באופן נינוח עם שוורים אחרים – עד שהוא נגח שור נוסף, במחזוריות שחוזרת על עצמה כמה פעמים. בצורה זו השור לעולם לא יגיע לבית הדין כדי שיכריזו עליו כמועד.

ד:
השאלה שעלינו לשאול את רבי מאיר היא, כמובן, מדוע הבעלים של השור האחרון שנתקף יקבל חצי-נזק כאשר הבעלים של השוורים שננגחו קודם, אין הכרח שיקבלו פיצוי בכלל? הגמרא [ב"ק ל"ו ע"א-ע"ב] עוסקת בסוגיה זו:

דעתו של רבי עקיבא, שהשור הנוגח הופך לרכוש משותף הן של התובע והן של הנתבע, מבוססת על דין בתורה [שמות כא לה] שלמדנו ב-ב"ק 024:

ה:
למעשה, משנתנו תואמת את דעתו של רבי ישמעאל אך יש צורך להסביר כיצד ניתן ליישם אותה במצב הנתון.

התסריט הוא כזה: שורו של דוד מעורר מהומה ונוגח את שורו של שימי. שימי מצליח לתפוס את שורו של דוד (שמצליח לברוח ולהמשיך בדרכו הרעה). בלכידת השור שימי נטל על עצמו מעמד חוקי כלפיו: מעמד של שומר שכר. המונח 'שומר' הוא מונח שפירושו "מי שבמחזיק ברשותו רכושו של אחר באופן חוקי". התורה [שמות כב ו-יד] מכירה בארבעה סוגי שומרים:

• לאה עושה טובה לשרה ושומרת על האופניים שלה בזמן שזו עושה קניות.
• מיכאל הוא שמרטף בשביל שרה בשכר מוסכם.
• יואל שוכר מכונית מחברה להשכרת רכב.
• שרה שואלת ספר מרחל.

בכל אחד מהמקרים האלו ל-'שומר' יש רכוש של מישהו אחר בחזקתו. מידת האחראיות של השומר על כל נזק שנגרם על ידי הרכוש הנדון או לרכוש הנדון עולה בהדרגה בכל מקרה שפורט לעיל: כאשר אני עושה טובה למישהו כמעט ואין אחריות (פרט במקרים של רשלנות בוטה); כשאני שואל משהו ממישהו יש לי אחראיות מלאה להחזיר את הפיקדון במצב תקין לחלוטין.

ו:
בתסריט שלנו שימי הפך לשומר שכר (פריט מס' 2 לעיל) ולפיכך יש לו חלק באחריות לנזק שגרם שורו של דוד מאוחר יותר. אותו הטיעון תקף על כל האחרים שבאו בעקבותיו עד שאנו מגיעים לאחרון, שנהנה ממעמד מועדף כי הוא האחרון בתור.

ז:
נאמר שדוד מצליח למכור את שורו עבור 300 דינרים. נאמר שהשור האחרון שננגח היה שווה 200 דינרים. פרוש הדבר שהבעלים יקבל 100 דינרים ולדוד ישארו ביד 200 דינרים. השור של הבעלים הקודם היה שווה 300 דינרים, כך שהוא יקבל 150 דינרים ולדוד ישארו ביד 50 דינרים. התהליך ממשיך עד שלא נותר עוד כסף ממכירת שורו של דוד.

המשך יבוא.