BK-h012

א:
משנתנו מבקשת להגדיר את המונחים 'תם' ו-'מועד'. דיעותיהם של שני חכמים – בני אותו הזמן – מובאות במשנתנו.

ב:
רבי יהודה בר עילאי סבור שחיה נחשבת לתמה אלא אם כן יש עדות ברורה לכך שהיא נעשית מסוכנת. את העדות הזו חייבים לספק ולקבל בבית דין. הניסיון אומר שיתכן ובהמה כנועה תדורבן להתנהג באופן אלים פעם או פעמיים, אך אין בכך עדות לטבע תוקפני. רבי יהודה סבור שחיה שמתנהגת בתוקפנות במשך שלושה ימים רצופים ושבעליה הוזהר בבית דין שלושה ימים ברצף 'לשים עין על החיה הזו', לאחר הפעם השלישית כבר אי-אפשר להחשיבה כחיה כנועה. הוא גם סבור שאם עוברים שלושה ימים שבהם החיה הזו לא מפגינה מזג תוקפני היא חוזרת להיחשב תמה.

ג:
לעמיתו של רבי יהודה, רבי מאיר, יש ראיה רחבה יותר על מה שנדרש כדי לשנות את ההנחה שחיה תמה להנחה שהיא תוקפנית. רבי יהודה לימד שעל החיה 'להופיע בפני בית הדין' שלושה ימים ברצף בעוון תוקפנות בעוד שרבי מאיר סבור שדי בכך שהחיה תואשם בתוקפנות שלוש פעמים במשך חייה – אפילו אם המקרים היו רחוקים אחד מהשני הזמן. מאידך גיסא הוא סבור שחיה תוקפנית חוזרת להיחשב ככנועה כאשר ילדים יכולים להתקרב אליה בחופשיות, לגעת בה, ללטף אותה ושהתנהגות כזו לא תגרום כל צורה של תגובה כעוסה: חיה כזו נחשבת מיד לתמה.

ד:
החכמים [ב"ק כ"ד ע"א] החליטו להנות מהטוב שבשני העולמות! בעניין מתי וכיצד חיה מאבדת את ההנחה שהיא תמה ההלכה הולכת לפי רבי יהודה; אבל לגבי האופן שבו חיה מועדת מקבלת מחדש את הנחת התמימות ההלכה לפי רבי מאיר.

ה:
למען השלמות:

החיה הכנועה נחשבת לתוקפנית כאשר בעליה הוזהר בפני בית דין שלושה ימים ברצף שחייתו מסוכנת ויש להשגיח עליה במלא הזהירות. חיה כזו היא כעת מועדת (והבעלים יצטרכו לשלם נזק שלם על נזק שהחיה שלהם גרמה). אבל אם רואים שילדים יכולים להתקרב לחיה ללא תגובה אלימה מצד החיה היא מיד זוכה מחדש במעמד של 'תם' ובעליה יצטרך לשלם רק חצי נזק על כל נזק שהחיה גורמת.

רונן לאוטמן כותב:

הזכרת מספר מצבים שבהם בעל החיה חייב לנקוט באמצעי זהירות כדי להבטיח שהחיה לא תזיק. האם יש רשימה של סוגי אמצעים שמותנים כ"צער בעלי חיים"? לדוגמה, אסור לחסום שור בדישו, אבל האם מותר לחסום שור כשהוא מעביר סחורה? מה ההבדל ביניהם?

אני משיב:

הציווי של צער בעלי חיים מבוסס על פסוק מהתורה [שמות כג ה]:

כאן התורה מזהירה שלמרות אי-הנכונות לעזור לשונא בזמן צרתו, אף-על-פי-כן במקרה כזה חוסר הנוחות של בהמתו של אותו אדם חייבת לבטל כל רתיעה מהושטת עזרה. החיה סובלת מעומס יתר או כי המטען הועמס באופן לא מוצלח: חובתם של בני אדם היא להקל על צער בעל החיים הזה. בעל המזמור ח ה-ט אומר:

האדם הוא אדוני הבריאה כולה. בפרק הראשון ממש בבראשית אנו קוראים:

אך ממשלתו של האדם על שאר עולם החי היא זו של שמירה נאמנה: בעלי החיים אינם שם כדי שהאדם יוכל לנצל אותם אלא כדי שיוכל לשמרם בזהירות. האדם יכול להשתמש בבעלי החיים אך רק בתוך גבולות ההגיון. התורה מתנגדת לאכזריות: כלומר , אסור לנו לחשוף חיות ועופות לצער שלא לצורך או לניצול מוגזם.

לפיכך, אם נחזור לשאלתו של רונן, אין רשימה של מה מותר ומה אסור: דבר יכול להיות מותר במקרה של פיל ואותו הדבר לא יבוא בחשבון בהתיחס לאייל. הכללים המנחים הם:

1. האם מה שאני דורש מבעל החיים הזה הוא שימוש סביר ביכולות שלו או האם זה ניצול שלא לצורך?
2. האם ההתנסות לה אני חושף את בעל החיים הזה היא בגדר 'שימוש נאות' או האם היא באה תחת הכותרת "אכזרי ולא טבעי"?

לחסום שור בזמן שהוא דש את תבואתך רק כיון שאתה לא רוצה לאבד משהו מהתבואה היקרה שלך זוהי אכזריות וזה לא הוגן; לחסום את אותו השור כשהוא מעביר סחורות ברשות הרבים כדי למנוע גרימת נזק לבני אדם ורכוש זהו הוגן וסביר.

חוששני שאם ניכנס ליותר פרטים נלך אל מעבר לגבולות דיוננו.