BK-h001

א:
לפני שנסביר כמה מהביטויים המוזרים והחידתיים שבמשנה הראשונה של מסכת זו, הבה נקדים כמה מילים על המסכת עצמה.

ב:
הזכרנו פעמים רבות במהלך השנים שהמשנה, כפי שסודרה על ידי רבי יהודה הנשיא (בתחילת המאה ה-3 לספירה) מורכבת משישה סדרים; כל סדר מכיל כמה וכמה מסכתות; כל מסכת מחולקת לפרקים; וכל פרק מורכב מכמה וכמה פסקאות או יחידות שכל אחת מהן נקראת משנה (או הלכה). כל אחד מששת הסדרים עוסק בהבט מסוים של החיים הדתיים והחברתיים היהודיים בתקופת התנאים (ולאחר מכן). לפי הסדר, הנושאים בהם עוסקים הסדרים הם חקלאות, חגים, חיי משפחה, משפט עברי, עבודת בית המקדש ודיני טומאה וטהרה.

ג:
המסכת שמתחילים ללמוד בשיעור זה היא הראשונה בסדר הרביעי של המשנה, סדר נזיקין. המסכתות בסדר נזיקין עוסקות בהבטים רבים ושונים של המשפט העברי ושל יחסי גומלין חברתיים. במקור המסכת הראשונה של סדר נזיקין נקראה גם היא נזיקין, שהרי היא דנה בנזק שאדם יכול לגרום לרכושו או לגופו של הזולת, אם באופן ישיר או באמצעות דבר שהוא אחראי לו (אגרופו, כלבו, רכבו, רובהו וכדומה) ושעל הנזק שנגרם עליו לשלם פיצויים.

ד:
מסכת נזיקין המקורית כללה שלושים פרקים! המצב הזה היה כל כך מסורבל עד כי הוחלט בשלב מוקדם מאוד – ויתכן שהמסדר עצמו החליט על כך – לחלק את המסכת לשלושה חלקים. כיום היינו קוראים לשלושת 'תת-מסכת' אלו "חלק א'", "חלק ב'" ו-"חלק ג'". אולם, בארמית הם נקראו "בבא קמא", "בבא מציעא" ו-"בבא בתרא", שפירושם לפי הסדר "שער ראשון", "שער אמצעי" ו-"שער אחרון". (אל תתפלאו על השימוש במילה 'שער': בכל הספרות ההלכתית המילה 'בבא' משמשת לציין מה שאנחנו מכנים 'חלק' או 'יחידה'.)

ה:
כך שלמעשה אנחנו מתחילים ללמוד "מסכת נזיקין, חלק א'", שכיום מוכר באופן כלל-עולמי כ-'בבא קמא'. הרעיון הבסיסי שמפעם במסכת כולה הוא שכל בני האדם אחראים לכל נזק שהם או רכושם גרמו לזולתם או לרכושו של הזולת. אחריות זו מתבטאת בפיצוי כספי על הנזק שנגרם.

ו:
למען השלמות נזכיר גם שבבא מציעא עוסקת בעיקר בנזקים כלכליים (כגון רכוש שאבד והפקעת מחירים) בעוד שחלק הארי של בבא בתרא עוסק בנדל"ן ויחסי שכנות.

ז:
לאחר המבוא הקצר הזה נחזיר את שימת הלב למשנתנו. ברור שמושגים כמו 'שור', 'בור', 'מבעה' ו-'הבער' נראים לנו מאוד מוזרים ורחוקים מאוד מכל מושג משפטי שאנו מכירים מהמשפט המערבי. אולם, המושגים הללו אינם מתורת הסוד אלא פשוטים למדי ומתייחסים לארבע דוגמאות שמופיעות בתורה.

ח:
בחוקי תורה, על פי רוב, ישנם שני סוגים של ביטויים משפטיים. חוקרים מודרניים מכנים אותם חוקים אַפּוֹדִיקְטִיים וחוקים קַזּוּאִיסְטִיים. חוק אפודיקטי הוא חוק שקובע קביעה מאוד ברורה ואוניברסלית (אפילו אם מאוחר יותר פירושים מרחיבים אותו כמעט עד בלי די). הנה כמה דוגמאות לחוקים אפודיקטיים מוכרים:

בכל המקרים האלו החוק ברור וכפי הנראה בעל יישום כלל-עולמי.

ט:
מצד שני, חוקים קָזוּאִיסְטִיים מלאים הרבה ב-'אם' וב-'כאשר': אם מקרה מסויים יקרה יש ליישם את החוק הזה. (המושג 'קָזוּאִיסְטִי' דומה במשהו למונח שמשמש במשפט המערבי 'משפט פסקים' – החוק מתיחס לפסק או למקרה מסויים. השור, הבור, המבעה וההבער שבמשנתנו שייכים לסוג החוקים הזה. יתכן ויועיל לנו כעת, ממש בהתחלה, להציג את עיקרי הדינים האלו, אותם ניתן למצוא בחומש שמות פרקים כא-כב. אינני מביא כאן את החוקים במלואם, אלא רק את החלק העיקרי ביותר:

כך שאנו רואים שה-'שור' שבמשנתנו מתייחס למצוות התורה שמטילות על הבעלים את האחריות על מעשיו של בעל חיים מבויית. ה-'בור' מסדיר את האחריות על נזקים שנגרמו מבור לא מכוסה על מי שחפר את הבור. 'המבעה' מתייחס לאדם שאפשר לבקרו לרעות על רכושו של אדם אחר. ו-'ההבער' מתייחס לאדם שהצית אש שלאחר מכן גרמה נזק לרכושו של אדם אחר.

י:
משנתנו קובעת שדיני התורה האלה אינם בלעדיים. הם דוגמאות שמהן יש לפתח ולהרחיב עוד פסיקות. מסיבה זו משנתנו קוראת להם 'אבות נזיקין', כדי שאפשר יהיה להרחיב אותם ולציין 'תולדות' של אבות הנזיקין. התורה מביאה את הדוגמאות האלה כי הן היו רגילות בחברה החקלאית ששלטה בתקופת המקרא: החכמים קראו לזה 'דיבר הכתוב בהווה' [מכילתא נזיקין כ', בבא קמא פ"ה ה"ז] כדוגמה. אבל ניתן לפתח את הדוגמאות הללו כדי שיכללו כל דבר שבאחריותו של אדם: "אגרופו, כלבו, רכבו, רובהו וכדומה".

המשך יבוא.