AZ-h068

א:
את המילה 'בלשת' ניתן להבין כמתייחסת או ליחידת חיילים או ליחידת שוטרים, אך מאחר ובאימפריה הרומית לא היתה הפרדה בין כוחות מזויינים אזרחיים וצבאיים ההבדל הוא חסר חשיבות לצורך ענייננו כאן.

ב:
משנתנו מציגה מצב שללא ספק משקף את המציאות של החיים בארץ-ישראל בתקופת התנאים. אנשים חמושים היו עלולים 'לפלוש' לעיר במצוות השלטונות. יתכן והם בדרך למלחמה; יתכן והם בדרכם חזרה ממלחמה; יתכן שהם מחפשים אחרי פושעים נמלטים – לא משנה מה המטרה שלשמה הגיעו, בואם יוצר בעיות. אחת הבעיות תהיה הקצאת מקומות מגורים – שיכון אנשים חמושים בבתים פרטיים. בעיה נוספת תהיה פריקת עול: קשה מאוד לשמור על משמעת אצל אנשים חמושים וללא מרות המפקדים באופן זמני. בתקופה ההיא אנשים כאלה נטו לחשוב שהם זכאים לקחת כל דבר שליבם חפץ בו – מזון, משקה, נשים וכיוצא בזה.

ג:
משנתנו קובעת שאם הבלשת מגיעה לעיר, היהודים עומדים בפני בעיה בקשר ליין. לאחר שהאנשים הלכו יש לראות את כל חביות היין הפתוחות כיין נסך שהרי סביר מאוד שאנשי הבלשת לקחו לעצמם מהיין. ואולם, אם ישנה חבית שעדיין סגורה היין שבה מותר: מאחר ולא התעסקו עם החותמת אין סיבה להניח שהיין שבפנים היה ליין נסך.

ד:
אולם, אם הבלשת נכנסה לעיר בשעת מלחמה הפסיקה היא שלא משנה אם החביות היו פתוחות או סגורות אין להחשיב את היין כיין נסך. משנתנו מביאה נימוק לפסיקה זו וחשוב שניתן לנימוק את תשומת לבנו.

ה:
משנתנו אומרת שבשעת מלחמה, כאשר יש פעולות איבה ממשיות, החיילים עסוקים מדי מכדי להתהולל. אך יותר חשוב, לצורך דיוננו, אפילו אם הם לוקחים לעצמם מהיין שבחבית פתוחה או שבבקבוק פתוח הם ממהרים כל כך עד ש-"אין פנאי לנסך". אם היין לא ניסך לאלים, היין לא יכול להיחשב יין נסך. במקום זה הוא סתם יינם – יין שלא-יהודים התעסקו בו. ודאי תזכרו שאסור להנות מכל וכל מיין נסך: ההפסד ליהודי הוא הפסד מוחלט. ואולם, במקרה של סתם יינם נראה שבתקופת התנאים היהודי לא היה סופג הפסד. אם לא-יהודי נגע או אפילו שתה יין של יהודי בלי לנסך לאלים היין נחשב לסתם יינם. ואולם, חכמי הגמרא החזיקו בדעה מחמירה יותר לגבי סתם יינם. הטיעון שלהם היה שאם יותר ליהודי להתרועע עם לא-יהודים היכן זה יגמר? זה יכול להוביל לנישואי תערובת; זה יכול להוביל לכפירה ולשמד! לפיכך, חכמי הגמרא אסרו על היהודי מלהנות מסתם יינם מלבד הזכות למכור אותו ובכך לכסות את הפסדיו.

ו:
כעת ברור שמה שמהווה יין נסך הוא העובדה שנסכו חלק מהיין לאלים. היה מנהג נפוץ בין הגוים לא לשתות את כל היין שבכוס, אלא לשפוך על הרצפה את הטיפות האחרונות שנותרו בו: זה היה מעשה של הכרת תודה לאלים, והמנהג היה כמעט אוניברסלי ביישומו. ואולם, משנתנו מבהירה שחייל שגונב יין מחבית פתוחה ממהר כל כך כדי להשאר עם היחידה שלו עד כדי כך שאין לו שהות לנסך, כך שאין צורך להחשיב את היין יין נסך.

בשאלות ותשובות שב-ע"ז 066 הבאתי את המשנה ממסכת אבות המכילה את הוראתו של בן-בג-בג: הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכֹלָּא בָהּ, ובָהּ תֶּחֱזֵי וְסִיב וּבְלֵה בַהּ, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.

ארט קמלט מציע מידע מעניין:

בהחלטה חשובה שהתקבלה בשבוע שעבר בבית המשפט העליון של ארה"ב במקרה של Caperton נגד Massey Coal Co., יש דרישה משופט בבית משפט עליון של מדינה לפסל את עצמו כאשר הסבירות היא שהראיות יובילו למסקנה שיש השפעה על יכולתו לשפוט ללא משוא פנים. השופט Scalia היה אחד מארבעה שופטים שהתנגדו, אבל הוא בחר להציג את התנגדותו בתשובה נפרדת שבה הוא (או אולי אחד מפקידיו) מביא את דברי המשנה בפרקי אבות.

קבלתי שתי תגובות להודעתו של ישראל מאן. אני מקווה להציגם לפניכם בפעם הבאה.

ברצוני להודות לכל מי ששלחו לי את איחוליהם להחלמתי המהירה. אני אומנם עדיין עמוק בתוך היער, כביכול, אך אני מאמין שכעת אני יכול לראות את קצה היער. אנא היו סבלנים עוד קצת זמן.