AZ-h047

א:
אנחנו עדין דנים באשרה. משנה זו היא האחרונה בנושא זה והיא עוסקת בשאלה האם אילן שהיה בעבר אשרה יכול להפוך לסתם עץ רגיל.

ב:
התשובה לשאלה זו היא פשוטה למדי. האילן הופך לאשרה כי לא-יהודי כלשהו (או כלשהם) הלביש אותו באצטלא של קדושה. הוא אסור ליהודי בגלל המשמעות שיש לאילן למי שאינם יהודים. אם אלו שאינם יהודים עושים דבר כלשהו שיכול לציין שלדידם האילן כבר לא קדוש, אזי לדידו של היהודי מעמדו של העץ כאשרה בוטל.

ג:
חשוב להבין שהמבטל ברישא של משנתנו הוא הלא-יהודי. במלים אחרות, כפי שאמרנו, רק לא-יהודי יכול לבטל את המעמד הדתי המקודש של אשרה.

ד:
אין צורך שתהיה הצהרה רשמית מצד הלא-יהודים שלדידם אילן מסוים כבר אינו מקודש. על היהודי לראות את האופן שבו הלא-יהודים מתייחסים לאילן. אם היהודים רואים מישהו שאינו יהודי גוזם ענפים מהעץ לשימוש חילוני, כמו לשם דלק להסקת תנור, כפי שראינו במשנה הקודמת, אזי הוא מדגים על ידי כך שלדידו האילן כבר אינו קדוש.

ה:
מה שקובע כאן הוא לא הגודל של מה שנגדע מהעץ או מה בדיוק הוסר. מה שקובע הוא שהמעשה ממחיש את ביטול הקדושה של העץ עבור הגוי. כך שאפילו קטיפת עלה אחד בלבד יכול לשמש למטרה זו אם המעשה ממחיש שהאילן כבר לא מקודש.

ו:
ואולם, יש צורך להיזהר. לפעמים הגוי יסיר דבר מה מהאשרה כדי ליפות אותה. הוא יחליק את הגזע, או יגדע ענף כדי לשוות לאשרה צורה נאה יותר. ברור שמעשים כאלה נועדו להעצים את קדושת העץ ולא כדי לבטלה.

ז:
בזה הסתיים לימודנו בפרק ג' של מסכת זו. אי"ה, בשיעור הבא אנו נתחיל ללמוד בפרק ד'.

ב-ע"ז 044 ציינו ש-אם בנין הוקם מלכתחילה כדי לשמש מקום לפולחן לא-יהודי, אין היהודי יכול להנות ממנו בשום פנים ואופן. אינו רשאי לקנות אותו, לשכור אותו, לתפוס בו מחסה וכיוצא בזה. ישראל מאן שואל שתי שאלות:

כיצד יתכן שבאמריקה כנסיות ישנות נרכשות ומוסבות לבתי כנסת? מקרים כאלה קורים בכל זרמי היהדות. איך זה שכמה קהילות קונסרבטיביות ורפורמיות מתפללות באגפים של בנין כנסיה?

גם חיים הלפרן שואל את השאלה הראשונה של ישראל ובנוסף הוא מביא את המידע הבא:

ישנו בית כנסת במנהטן שנקנה מכנסיה והוסב. הם גילו לוחות זיכרון בעברית מבית כנסת קודם שעמד במקום ההוא.

אני משיב:

אם מחזיקים בדעתו של רמב"ם [ע"ז 006] שהנצרות כמוה כעבודה זרה בגלל ההאלהה של ישו ושילוש האלוהות אז אין לי כל מושג איך להסביר את ההסבה של כנסיה לבית כנסת. ואולם, עלינו לזכור שחכמים רבים מאירופה בימי הביניים סברו שהנצרות אינה ע"ז [ראו, לדוגמה, ע"ז 001]. מסתבר שהרבנים המודרניים שמתירים הסבה של כנסיה לבית כנסת סומכים על הדעה של חכמי ימי הביניים האלו – כדוגמת המאירי. אך הגיוני שאם הנצרות אינה ע"ז אז אין כל איסור להנות ממקום פולחנם.

ואולם, גם עולה בדעתי שאפילו לפי דעת רמב"ם אפשר להבין את ההיתר שניתן להפוך כנסיה לבית כנסת. ודאי שעצם העובדה שגוים מסירים מהבנין שלהם את כל אביזרי הדת והם מוכנים למכור אותו לבני דת אחרת ביודעם שהוא ישמש למטרות דת, ודאי שיש בכך די להמחיש שעבורם הבנין כבר אינו קודש. זהו רק ישום מודרני של מה שלמדנו בשיעור לעיל.

אינני יודע איך לפרש את המידע שחיים הלפרן מביא. האם פרוש הדבר שבמקור היה במקום בית כנסת שנהרס וכנסיה נבנתה על האתר ולאחר מכן הוסבה להיות בית כנסת? או האם פרוש הדבר שבית כנסת הוסב לשמש ככנסיה שלאחר מכן הוסבה לשמש שוב כבית כנסת. בכל מקרה מן הסתם הטיעון היה כפי שציינתי לעיל.

וכעת לשאלתו השניה של ישראל. אינני מודע לקהילות יהודיות שמתפללות בכנסיות – אך בטוחני שהמידע שישראל מביא הוא נכון. בהסתמך על דעתו של המאירי ושל אחרים על הנצרות זה לא יהיה לחלוטין לא ראוי להשתמש באולם-צד של כנסיה לעבודת הקודש היהודית אם אין כל אפשרות אחרת. אני מניח שלאולם הכנסיה אין כל משמעות דתית לנוצרים אלא הוא משמש רק לצרכים חברתיים. ואולם, אם יש באולם סמלים דתיים או אם יש לו משמעות דתית אחרת, אינני יודע כיצד להסביר את שימושו על ידי יהודים – אפילו אם הסימנים הללו הוסרו באופן זמני.

אני מבין שבצבא ארה"ב ישנם בנינים שמשמשים לעבודת הקודש של כל הדתות ביחד. מן הסתם הסמלים הדתיים מוצגים ומוסרים לפי המימוש הנוכחי של הבנין. אינני רואה כל התנגדות לכך שיהודים ומוסלמים יחלקו את אותו הבנין, אך שימוש בבנין שהציג סמלים נוצריים נראה לי בעיתי. אולי יש מי מהמשתתפים שיכולים להאיר את עינינו בעניין הזה.