AZ-h044
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
ושל התנועה המסורתית
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת עבודה זרה, פרק ג', משנה ז':
שְׁלשָׁה בָתִּים הֵן: בַּיִת שֶׁבָּנוּי מִתְּחִלָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי זֶה אָסוּר. סִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְחִדֵּשׁ – נוֹטֵל מַה שֶּׁחִדֵּשׁ. הִכְנִיס לְתוֹכָהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹצִיאָהּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
שָׁלשׁ אֲבָנִים הֵן: אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לַבִּימוֹס – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. סִיְּדָהּ וְכִיְּרָהּ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְחִדֵּש – נוֹטֵל מַה שֶּׁחִדֵּשׁ. הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה וְסִלְּקָה – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת.
שָׁלשׁ אֲשֵׁרוֹת הֵן: אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִלָּה לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי זֶה אָסוּר. גִּדְּעוֹ וּפִסְּלוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְהֶחֱלִיף – נוֹטֵל מַה שֶּׁהֶחֱלִיף. הֶעֱמִיד תַּחְתָּיו עֲבוֹדָה זָרָה וּבִטְּלָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
אֵיזוֹ הִיא אֲשֵׁרָה? – כֹּל שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֶּיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָהּ. וּמַעֲשֶׂה בְּצַיְדָן בְּאִילָן שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין אוֹתוֹ, וּמָצְאוּ תַחְתָּיו גָּל. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן, "בִּדְקוּ אֶת הַגַּל הַזֶּה." וּבְדָקוּהוּ וּמָצְאוּ בוֹ צוּרָה [של ע"ז]. אָמַר לָהֶן, "הוֹאִיל וְלַצּוּרָה הֵן עוֹבְדִין נַתִּיר לָהֶן אֶת הָאִילָן."
הסברים:
א:
בגמרא המשנה הארוכה הזו מחולקת לארבע משניות נפרדות. ואולם, מאחר על פי רוב במשנה זו אם מסבירים חלק אחד, אזי הסברנו את האחרים, נראה אך הגיוני לשמור על המבנה כפי שהוא נמצא בכתבי היד של המשנה.
ב:
משנתנו מכילה ארבעה חלקים והחלוקה הזו משתקפת באופן בו היא מוצגת לעיל.
ג:
משנתנו עוסקת במידה בה יהודי יכול להנות (להפיק רווח) ממה ששימש לפולחן לא-יהודי. לדוגמה: האם יהודי רשאי לקנות בית ששימש לפולחן לא-יהודי? האם מותר לו להנות מאילן ששימש למטרה כזו?
ד:
אם בנין הוקם מלכתחילה כדי לשמש מקום לפולחן לא-יהודי, אין היהודי יכול להנות ממנו בשום פנים ואופן. אינו רשאי לקנות אותו, לשכור אותו, לתפוס בו מחסה וכיוצא בזה. ואולם, אם הבנין הוקם למטרה אחרת ואז שופץ על ידי לא-יהודים שהפכו אותו למקום פולחן לא-יהודי, היהודי יכול להנות מהבנין אם הוא מסיר את כל השיפוצים שנעשו כדי להתאים את הבניין למקום פולחן לא-יהודי. אם כל מה שקרה זה שלא-יהודי הכניס אליל (או כל סוג אחר של סמל דתי לא-יהודי) לתוך בנין רגיל, ברגע שהאליל הוסר הבנין מותר ליהודי.
ה:
החלק הבא של משנתנו הוא באותה המתכונת. אם במקור אבן סותתה כדי לשמש להקמת במה או מזבח לפולחן אלילי, אין כל דרך בה היהודי יכול להנות מהאבן מאוחר יותר. ואולם, אם האבן הוצבה למטרה אחרת ולאחר מכן הוסב השימוש בה למטרות פולחן אלילי (כגון במה לאליל או מזבח) יהודי יכול להנות מהאבן לאחר שכל השינויים הוסרו. אם כל מה שקרה זה שלא-יהודי לקח אבן והעמיד עליה אליל (או כל סוג אחר של סמל דתי לא-יהודי), לאחר הסרת האליל האבן מותרת ליהודי.
ו:
אותו ההיגיון תקף גם לגבי אילן. אם האילן ניטע כדי לשמש אשרה, חפץ הקשור לפולחן אלילי, אז אין כל דרך בה יכול יהודי להנות ממנו. ואולם, אם הנכרים בחרו אילן זה או אחר וגזמו אותו להתאימו למטרות פולחן, יהודי יכול להנות מהאילן לאחר שהאילן הוציא ענפים חדשים והוא הסיר את הגידול החדש; במילים אחרות, כאשר העץ חוזר לצורתו המקורית. אם כל מה שקרה הוא שלא-יהודי בחר באילן והציב מתחתיו אליל (או כל סוג אחר של סמל דתי לא-יהודי) לאחר שהוסר האליל העץ מותר ליהודי.
ז:
החלק הרביעי והאחרון של משנתנו שונה. המשנה שואלת: איזו היא אשרה? הגמרא [ע"ז מ"ח ע"א] מקשה באופן המתקבל על הדעת: למה לשאול שאלה כזו כאשר לפני כן המשנה הסבירה ש-"שלש אשרות הן"? הפיתרון לקושי הוא להבהיר למה בדיוק מתיחסת משנתנו.
שתים [משלוש הדעות הן] לדברי הכל [גם החכמים וגם רבי שמעון], ואחת מחלוקת דרבי שמעון ורבנן. איזו היא אשרה שנחלקו בה רבי שמעון וחכמים? – [החכמים אומרים שאשרה היא] כל שיש תחתיה עבודת כוכבים [פסל]; רבי שמעון אומר: כל שעובדים אותה [בין אם יש שם פסל ובין אם לאו].
ח:
משנתנו מביאה כעת אירוע אמיתי כדי להמחיש את ההבדל בין החכמים לבין רבי שמעון. מתואר אירוע שהתרחש ב-"צַיְדָן". כמובן שמאוד מפתה להניח שהכוונה היא לעיר צידון שכיום נמצאת בלבנון כמה קילומטרים צפונית לנהריה. אבל יש ראיות רבות המורות על כך שהכוונה היא, למעשה, לעיר בית-צַיְדָה. עיר דייגים זו שכנה קרוב למקום בוא נהר הירדן נכנס לכנרת מצפון.
ט:
הגמרא [ע"ז מ"ח ע"א] מוסיפה שיקולים מעשיים:
איזו היא אשרה סתם? אמר רב: כל שכומרים [כוהנים של עבודה זרה] יושבין תחתיה ואין טועמין מפירותיה;ֹ ושמואל אמר: אפילו אמרי [אומרים הכמרים] 'הני תמרי לבי נצרפי' [תמרים אלה הם קודש לנוצרי] אסור, דרמי בי שיכרא ושתי ליה ביום אידם [שהם מוסיפים שיכר ושותים בחגם]. אמר אמימר, אמרו לי סבי [זקנים] דפומבדיתא: הלכתא כשמואל.
רב ושמואל היו האמוראים הגדולים של הדור הראשון בבבל (אמצע המאה השלישית לספירה). אמימר הוא אמורא מתקופה מאוחרת יותר וכפי הנראה הוא מביא את דברי רב יהודה, אמורא גדול מהדור השני או השלישי.
מידע נוסף על האשרה נמצא ב-ע"ז 042.
הודעה:
נאמר לי שההחלמה שלי מדלקת ריאות תארך זמן רב. עקב כך אני פורש ממנהגי לשלוח את השיעורים האלו בימים קבועים ובמקום זה אשלח אותם כל אימת שאוכל.
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת עבודה זרה |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שלישי וחמישי.
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שני.
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
