AZ-h040
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
ושל התנועה המסורתית
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
השיעור היום מוקדש בענווה לזכרו של
רבנו משה בן מיימון (רמב"ם) ז"ל.
יום השנה ה-805 לפטירתו
חל מחר, כ' בטבת.
מסכת עבודה זרה, פרק ג', משנה ד':
שָׁאַל פְּרוֹקְלוֹס בֶּן פְּלוֹסְפוֹס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ, שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי. אָמַר לו: "כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם, 'וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם.' מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִטִי?" אָמַר לוֹ: "אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ." וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ: "אֲנִי לֹא בָאתִי בִגְבוּלָהּ [של האלה, אלא] הִיא בָּאת בִּגְבוּלִי. אֵין אוֹמְרִים 'נַעֲשָׂה מֶרְחָץ לְאַפְרוֹדִיטִי נוֹי' אֶלָּא אוֹמְרִים 'נַעֲשָׂה אַפְרוֹדִיטִי נוֹי לַמֶּרְחָץ.' דָּבָר אַחֵר: אִם נוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה אִי אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה [למקדש] שֶׁלְּך עָרוֹם וּבַעַל קֶרִי [אחרי פליטת זרע] וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ; וְזוֹ [הפסל של האלה] עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכָל הָעָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ. לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא 'אֱלֹהֵיהֶם' [דברים יב ב] – אֶת שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ [הגוי] מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ אָסוּר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ מֻתָּר:
הסברים:
א:
מכמה וכמה היבטים משנתנו די מרתקת מפני שהיא מביאה לנו תמונה מהחיים. בזמן שרבן גמליאל רוחץ בבית מרחץ ציבורי, ניגש אליו פרוקלוס (לא יהודי בברור) ששואל את רבן גמליאל איך הוא מתיר לעצמו לפקוד בית מרחץ שנקרא על שם האלה אפרודיטי, ושהפסל שלה מקשט את המקום. החלק העיקרי של משנתנו הוא תשובתו המתחמקת קצת של רבן גמליאל.
ב:
היו שני חכמים גדולים בתואר ובשם רבן גמליאל: רבן גמליאל הזקן ונכדו רבן גמליאל דיבנה. לי נראה, מסיבות שיתבהרו בהמשך, שמשנתנו עוסקת בנכד ולא בסב.
ג:
פרוקלוס מתואר כבנו של פילוסוף. יש חוקרים שהעלו את האפשרות שהמלה 'פלוספוס' כאן היא שיבוש של שם פרטי כלשהו. אינני סבור כך. נראה כי פרוקלוס יודע הלכה יהודית בפרוט ניכר: אני חושב שהוא למד זאת מאביו. במספר מקומות בגמרא המלה 'פילוסוף' משמשת כרמז בלשון נקיה לכומר נוצרי. עלינו לזכור שבזמנו של רבן גמליאל (לקראת סוף המאה הראשונה לספירה) הנצרות היתה עדיין בשלבי התפתחותה הראשונים ובאופנים רבים כמעט ולא היה אפשרי להבחין בין מאמיניה לבין יהודים. החכמים – ורבן גמליאל במיוחד – עשו מאמצים רבים כדי ליצור אבחנה ברורה בין היהודים לבין הנוצרים. ישנו סיפור מלבב שמסופר בגמרא [שבת קט"ז ע"א-ע"ב] שלמרבה הצער הכנסיה 'ערכה מחדש' בימי הביניים. אני מביא כאן את הגרסה הלא מצונזרת:
אימא שלום דביתהו [אשתו] דרבי אליעזר אחתיה [אחותו] דרבן גמליאל הואי [היתה]. הוה [היה] ההוא פילוסופא [פילוסוף אחד] בשבבותיה [בשכונה] דהוה שקיל שמא [שהיה עושה לעצמו שם] דלא מקבל שוחדא [שאינו מקבל שוחד (בדין)]. בעו לאחוכי ביה [הם רצו להוכיח (שהוא אכן לוקח שוחד)]. אעיילא ליה שרגא דדהבא [היא הביאה לו מנורה של זהב] ואזול לקמיה [והם הלכו אצלו]. אמרה ליה [לו]: "בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי [אני רוצה שנחלק בינינו את ירושת אבינו]. אמר להו [הפילוסוף]: "פלוגו [חלקו]!" אמר ליה [רבן גמליאל]: "כתיב לן [כתוב אצלנו] 'במקום ברא ברתא לא תירות' [היכן שיש בן הבת אינה יורשת]'." אמר ליה [הפילוסוף]: "מן יומא דגליתון מארעכון [מהיום שגליתם מארצכם] איתנטלית אורייתא דמשה [בוטלה תורת משה] ואיתיהיבת [וניתן (במקומה)] 'אוון גיליון', וכתיב ביה [וכתוב בו] 'ברא וברתא כחדא ירתון [בן ובת ירשו כאחד]'." למחר הדר [חזר (רבן גמליאל)] עייל ליה איהו [והוא הביא לו] חמרא לובא [חמור לובי]. אמר להו [להם (הפילוסוף)]: "שפילית לסיפיה [המשכתי הלאה] דאוון גיליון וכתב ביה 'אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי אלא לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי [אני לא באתי כדי להפחית מתורתו של משה אלא להוסיף על תורתו של משה]', וכתיב ביה [וכתוב בה] 'במקום ברא ברתא לא תירות' [היכן שיש בן הבת אינה יורשת]'." אמרה ליה [אימא שלום]: "נהור נהוריך כשרגא [יאיר אורך כמנורה]!" אמר לה רבן גמליאל, "אתא חמרא ובטש לשרגא [בא חמור ובעט במנורה]!"
ד:
התואר "אימא" הוא המקבילה הנקבית של "אבא". 'אימא שלום' הוא תואר כבוד לאשה יודעת תורה שאינה תלמידת חכמים, בדיוק כמו, לדוגמא, 'אבא שאול' שהיה תואר לאיש יודע תורה שלא היה חכם. העובדה שהאח והאחות פועלים יחדיו מרמזת על כך שהאירוע התרחש מוקדם יותר בקריירה של רבן גמליאל ולא מאוחר יותר. אנו רואים בברור בסיפור הזה שהמושג 'פילוסוף' משמש לציין כומר נוצרי. המושג בו בגמרא משתמשים כדי לציין את ה-'אוונגליון' (של כתבי הקודש הנוצריים) הוא 'אָוֹן גִּילָיוֹן'. במובן המילולי יוצא הפרוש 'מסמך של חטא' אבל ברור שיש כאן משחק מלים המבוסס על המלה היוונית 'אֶוַנְגֶליון'. ה-'עורכים' בימי הביניים החליפו את הביטוי הזה בביטוי 'ספרים אחרים' (ביטוי שעדיין אפשר למצוא במהדורות לא ביקורתיות רבות של הגמרא). ושמא המתמיה ביותר הוא העובדה שיש לנו כאן בגמרא ציטוט ישיר מספרי הקודש של הנוצרים: מתי ה' י"ז.
ה:
אם כך, יתכן ופרוקלוס היה בן של כומר נוצרי (או שהתנצר) ולכן ההלכה היתה מוכרת לו. הוא מצטט בפני רבן גמליאל את הפסוק מהתורה שהחכמים ציטטו לרבי יוסי במשנה הקודמת. ואומנם, כנראה שיש לנו כאן דוגמא לאופן שבו הנוצרים המוקדמים בארץ ישראל, ברבע האחרון של המאה הראשונה לספירה, שיחקו ב-'כל מה שתעשה אני יכול לעשות יותר טוב' עם היהודים.
ו:
באופן בסיסי, פרוקלוס אומר לרבן גמליאל 'מה אתה עושה כאן בבית המרחץ של אפורדיטי? תורתך אוסרת עליך להפיק כל הנאה מהאלה הזו.' רבן גמליאל אינו נותן תשובה מידית. הגמרא [ע"ז מ"ד ע"ב] אומרת שזה בגלל שאין אומרים דברי תורה במקום שבו הבריות במערומיהן. (כמובן, שגם יתכן שרבן גמליאל היה נבוך על שנתפס במצב הזה והיה צריך לחשוב על תשובתו.)
ז:
רבן גמליאל משיב שתי תשובות לקריאת תיגר זו. ראשית, הוא טוען שאין המושג 'המרחץ של אפורדיטי' אומר שבית המרחץ מוקדש לאלת המין היוונית, אפרודיטה, אלא שפסלה הוצב בבית המרחץ כדי לקשטו בלבד. 
יתר-על-כן, הוא אומר שעל פרוקלוס להסתכל על מיקומו של פסל האלה: ממש מעל לביוב שבו המבקרים בבית המרחץ עושים את צרכיהם. (בבניינים הרומאים מהתקופה הזו בשרותים הציבוריים לא היתה כל פרטיות, רק שורה של מושבים עם חורים מעל לתעלת השפכים. המבקרים היו יושבים שם ומדברים על הא ועל דא בזמן שעשו את צרכיהם. משמאל יש תמונה של שירותים ציבוריים בנמל של רומה, אוסטיה.) רבן גמליאל טוען שבוודאי אין עובד אלילים שהיה מתנהג כך במקדש של אפרודיטה, וזה מוכיח שהפסל של האלה הוא רק לשם קישוט ולא לשם פולחן. במקרה כזה, כפי שראינו בשיעור הקודם, מותר ליהודי להפיק הנאה מפסל כזה.
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת עבודה זרה |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שלישי וחמישי.
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שני.
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
