AZ-h032

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
ושל התנועה המסורתית

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

מסכת עבודה זרה, פרק ב', משנה ו' (חזרה):
אֵלּו דְבָרִים שֶׁל גוֹיִם אֲסוּרִין וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה: חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ; וְהַפַּת וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן. (רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בַשָּׁמֶן.) וּשְׁלָקוֹת וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ; וְטָרִית טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה, וְהַחִילָק, וְקֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית, וּמֶלַח סַלְקוֹנְטִית. הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה:
הסברים (המשך):
ה:
אנו דנים באיסור של חכמים על אכילת לחם (פת) שנאפה על ידי נכרי. בשיעור הקודם הבאנו סיפור מעשה שבו רבי מודה שהסיבה לאיסור היא חברתית ולאו דוקא הלכתית: החכמים רצו לצמצם אפשרויות של התערבבות חברתית של יהודים וגוים "משום חֲתָנוּת [נישואי תערובת]".
ו:
הגמרא [ע"ז ל"ה ע"ב] המומה למדי מכך והיא מנסה לפרש מחדש את המקרה. רבי יצא "לשדה" ואז "הביא עובד כוכבים לפניו פת". הגמרא מציעה שהגורם להתפרצות שלו היא זה:
אלא [כוונתו היתה] "מה ראו חכמים לאוסרה בשדה?"
כפי הנראה, המשמעות כאן היא שמאחר ובשדה – מחוץ למקום מקובל להתערות חברתית – אין סכנה של ממש לקידום נישואי תערובות, מדוע יחול האיסור? ואז הגמרא מסבירה שכנראה שזו הסיבה שבגללה חשבו הבריות (בטעות) שרבי התיר לחם של נכרים.
ז:
עדיין המומה, הגמרא מביאה כעת גרסה שונה לחלוטין לסיפור המעשה.
פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים [שקשה לתלמידים להשיג לחם]. אמר רבי, "אין כאן פלטר [אופה]?" כסבורין העם לומר פלטר גוי והוא לא אמר [התכוון] אלא פלטר ישראל.
תתפתל ככל שתתפתל, הגמרא אינה יכולה להתעלם מהעובדה שאנשים (ככל הנראה לא חכמים) אכן חשבו שרבי התיר פת של גויים.
ח:
בנקודה זו הטיעון מתחיל להתפורר ומוצאים כמה מצבים בהם יתכן ואפשר לאכול פת של גויים:
אמר רבי חלבו: אפילו למאן דאמר [למי שסובר שרבי התכוון לפלטר] נכרי לא אמרן אלא דליכא פלטר ישראל [הדבר מתייחס למקום שאין אופה יהודי], אבל במקום דאיכא [שיש] פלטר ישראל לא. ורבי יוחנן אמר: אפילו למאן דאמר [למי שסובר] פלטר גוי הני מילי [הדברים אמורים] בשדה [מחוץ לעיר], אבל בעיר לא, משום חתנות.
כך נראה שבארץ ישראל לפחות (שהרי רבי חלבו ורבי יוחנן שניהם מחכמי ארץ ישראל) האיסור על אכילת לחם שנאפה על ידי גוי התחיל לאבד את רוב כוחו. ואולם, בהמשך הגמרא מובהר בברור שחכמי בבל לא התנדנדו בדבקותם באיסור:
[אדם מסויים בשם] אַיְבוֹ הוה מנכית ואכיל פת [היה נוגס בלחם נכרי] אבי מצרי [בקצות השדות (לפי דעת רבי המשוערת)]. אמר להו [להם] רבא … "לא תשתעו בהדיה דאיבו [אל תתחברו לאייבו] דקאכיל לחמא דארמאי [כי הוא אוכל לחם נוכרי]."
ט:
אי הוודאות לגבי גישתו של רבי בענין לחם שנאפה על ידי נכרי לא חלה על הנושא של שמן של נכרי. משנתנו מציינת ללא עוררין ש-"רבי ובית דינו התירו בשמן". (ישנם חוקרים מודרניים הסבורים שלא רבי עצמו הסיר את האיסור על שמן נכרי אלא נכדו, רבי יהודה נשיאה, שהיה גם הוא נשיא הסנהדרין. לאור הדיון בגמרא בו נדון בשיעור הבא נראה די בוודאות שהיה זה רבי עצמו שביטל את האיסור.)
המשך יבוא.
שאלות ותשובות:
ב-ע"ז 028 כתבתי בטעות:
כשבהמה מניקה מתה – מוות טבעי או לא טבעי – היו מוציאים את החלב החמוץ שבמעי הבהמה ומוסיפים אותו לחלב הטרי שאותו רוצים להפוך לגבינה, כדי שהחלב החמוץ יזרז את תהליך הגיבון. (ראו ע"ז 031 להסבר הנכון.)
חואן-קרלוס קיאל כותב:
חשבתי שבמקדש הקריבו רק בהמות ממין זכר: תמיד, שעירים, כבשים, וכד'.
אני משיב:
לא כך הדבר. ראו, לדוגמה, ויקרא ד כח, ה ו. ישנן דוגמאות אחרות. חושבני שחואן-קרלוס התייחס רק לקורבנות ציבור; אבל קורבנות יחיד בהחלט כללו בהמות ממין נקבה.

חואן-קרלוס גם כותב:
אם לא הקריבו את הבהמה לאליל, האם יהיה זה כשר לגבן את החלב עם רנט מבהמה כשרה שנשחטה? האם אנו יכולים להכין גבינת פרמזן מקורית וכשרה?
אני משיב:
להכנת גבינה כשרה לא משתמשים ברנט בגלל שזה כרוך בעירבוב בשר וחלב.


לתנועה המסורתית