AZ-h027
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
ושל התנועה המסורתית
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת עבודה זרה, פרק ב', משנה ד':
נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן, אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן [גם] אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִין שֶׁל גּוֹיִם, אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן [גם] אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לַחִין, אֲסוּרִין. יְבֵשִׁין, מֻתָּרִין. הַמֻּרְיָס וּגְבִינוֹת בֵּית אֻנְיָקִי שֶׁל גּוֹיִם, אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן [גם] אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה:
הסברים:
א:
משנתנו עוסקת באותו הנושא בו עסקה המשנה הקודמת. עוד מתחילת לימוד המסכת הזו הובהר לנו שהיה מקח וממכר ניכר בין התושבים היהודים ואלו שאינם יהודים בארץ ישראל בתקופה התלמודית. לפיכך, המטלה של החכמים היתה להגדיר מה מותר ומה אסור.
ב:
הבעיה בכלים המשמשים לאחסון מזון ומשקה היא החומר שממנו הם עשויים. אם הכלי נעשה מחומר סופג כל מזון שיאוחסן בו ייספג באופן חלקי לתוך דפנות הכלי. אם מה שאוחסן בכלי היה דבר שאסור ליהודי על פי ההלכה השרידים יתערבבו עם מוצרי מזון שמותרים על פי ההלכה, ובכך הם יהפכו אותם ללא כשרים למאכל ליהודים.
ג:
המשנה הקודמת עסקה באחסון יין, כך גם כן הרישא של משנתנו. שני סוגים של מיכלים שימשו בעיקר לאחסון יין: נודות [בקבוקים] מעור שימשו לכמויות קטנות של יין (ונוזלים אחרים) בעוד שכדים או קנקנים קרמיים שימשו לאחסון כמויות גדולות יותר. הנודות הוכנו מעורות של בעלי חיים; לפעמים גם היו מצפים את העור בזפת כדי שיהיה יותר עמיד בפני נזילות. הן עורות בעלי חיים והן כלים עשויים חרס הם חומרים סופגים: העורות סופגים במיוחד כאשר הם לא מצופים זפת וכלי חרס סופגים במיוחד כאשר הם יובשו בשמש ולא מזוגגים (כפי שראינו בהסברים של המשנה הקודמת).
ד:
משנתנו מצהירה שיין שאוחסן בנודות עור או כלי חרס נאסר אם המיכל היה שייך קודם למי שאינו יהודי. ( הנכרי היה הסוחר שממנו נקנה הבקבוק או שכן שממנו הוא התקבל.) בעוד שהיין הופך ללא כשר לשתיה ליהודי כי הוא ספג מוצרי מזון אסורים שנספגו קודם בחומר ממנו עשוי הכלי, רבי מאיר, שכנראה הוא בעל דעה מחמירה בעניין קשרי הגומלין החברתיים שבין יהודים ללא-יהודים, אומר שגם אסור להפיק כל סוג של רווח מהיין – כמו מכירת היין לנוכרי. ואולם, דעתו אינה הלכה מפני ששאר החכמים לא ראו כל סיבה שלא להפיק רווח מיין שכזה כל עוד לא ישתה אותו יהודי.
ה:
בפרושו למשנתנו, רמב"ם, נותן שפע של הוראות בעניין הלכה זו – בעיקר כיצד אפשר להציל את המצב כך שהיהודי יוכל להשתמש בכלי הבעייתי למטרותיו הכשרות. בהתייחסות לנודות עור וכדי חרס של לא-יהודים הוא כותב:
נודות העובדי כוכבים וקנקניהם כמו שאומר לך והוא שאם הם כנראה חדשים ולא נשתמש בהן העובד כוכבים [שממנו נרכשו] מותר לנו לתת לתוכו יין מיד [כי שום דבר לא נספג אל תוך החומר של הכלי] ואם הם ישנים שכבר נשתמש בהן העובד כוכבים ימלא אותן [היהודי] במים שלשה ימים מעת לעת [יממות שלימות] ויחליף מהם המים בכל כ"ד שעות, ואחר כך יתן בהן יין. ואם נתן בהם ציר או מורייס וכיוצא בהן בתחילה ואף על פי שלא נתן בהן מים שלשה ימים מעת לעת מותר לתת בו יין אחר כך… וכמו כן אם החם אותם [היהודי] באש מותר שיתן בהן יין. ואם לא עשה בהם אחד משלשה דברים אלו ונשתהה אצלו שנה תמימה [ללא שימוש] מותר לתת בהן יין:
כל ההסברים הללו של רמב"ם מקורם בדיון שבגמרא [ע"ז ל"ג ע"א-ע"ב]. לפיכך, שלוש השיטות להכשרת מיכלים כאלו הם מים או נוזל צורב אחר או חום. יתר על כן, הם יחשבו לכשרים אחרי שנה שלמה ללא שימוש. עלינו להניח שהשיטות האלו נחשבו למספיקות כדי לספוג מחדש או לנטרל את שאריות מוצרי המזון האסורים שבחומר הנקבובי ממנו עשוי הכלי.
ו:
ענבים שנרכשו מנכרי הם, כמובן, מותרים. אבל אם יהודי רוכש רק את החרצנים או הזגים (קליפות) של הענבים מלא-יהודי הם אסורים. שוב, הדעה המחמירה של רבי מאיר נדחית. אם חרצני הענבים וזגיהם עדיין טריים (לחים) הם אסורים, אך אם הם כבר התייבשו הם מותרים. בגמרא [ע"ז ל"ד ע"א] מגדירים כ-"לחין" אם עברה פחות משנה מאז הם הופרדו מהענב ו-"יבשין" פרושו שעברה שנה או יותר.
ז:
היה מעדן שנקרא "מרייס". הוא היה עשוי מהחלקים הפנימיים של דגים (דגים קצוצים) שנשמרו במי מלח שאז נעשו לרוטב שאפשר להשתמש בו לתיבול מזון. כאשר הם הוכנו באופן מקצועי הטבחים היו מוסיפים מעט שמן ומעט יין, והתוספות הללו הן אלו שהופכות את ה"מרייס" לאסור אם התקבל מידי לא-יהודי.
ח:
משנתנו גם אוסרת גבינות מביתוניה (בית-אניקי). הגמרא [ע"ז ל"ד ע"א] מסבירה:
אמר רבי שמעון בן לקיש: מפני מה אסרו גבינת אונייקי? – מפני שרוב עגלים של אותה עיר נשחטין לעבודת כוכבים.
החשש כאן הוא שאחרי שהוקרבו לאלילים הקיבות של הבהמות הללו היו משמשים להכנת רנט (אנזים הגבנה) ליצירת הגבינה. ביתוניה היתה אזור עתיק, באותה העת מחוז של האימפריה הרומית, בפינה הצפון מערבית של טורקיה של היום. היה לה חוף לאורך הים השחור וגם לאורך הדרדנלים.
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת עבודה זרה |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שלישי וחמישי.
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שני.
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
