AZ-h022

ד:
הסיפא של משנתנו עוסק בסַפָּרִים. עד לא מזמן, בעולם המערבי, ספרים היו מספקים גם שרותי רפואה, כגון הקזת דם. ובמהלך תקופת המשנה והתלמוד, ארץ ישראל היתה חלק מהעולם המערבי מפני שרומא שלטה בה.

ה:
קבלת שרות מסַפָּר לא-יהודי יכולה להוות סכנה שהרי שהספר משתמש בתער חדה. כבר ראינו שרבי מאיר חשד מאוד בגויים בכל הקשור לטיפול רפואי היות ויהיה כל כך קל עבורם לקחת את חיי היהודים בהם הם מטפלים – וזה כולל את המיילדות, כפי שכבר ראינו. כך שלא מפתיע הדבר שבמשנתנו רבי מאיר נוקט בדעה המחמירה: אסור ליהודי להרשות לסַפָּר נוכרי לגזוז את שערו.

ו:
שאר החכמים החמירו פחות. כמו שמותר להנות משרותיה של מיילדת נוכריה או מינקת נוכריה אם נוכחות במקום יהודיות אחרות כדי להגן על החפים מפשע (ראה ע"ז 020) כך במקרה של סַפָּרִים נוכרים החכמים התירו ליהודי להסתפר אצלם אם התהליך נעשה במקום ציבורי בו כל אחד יכול לראות מה עושה הסַפָּר.

ז:
ההבדל הזה בין דעתו של רבי מאיר לבין זו של החכמים מסביר את הניסוח המוזר במשנה של דעתו של רבי מאיר: החכמים מתירים תיספורת במקום ציבורי בעוד שרבי מאיר אינו מתיר ליהודי לעשות זאת "בכל מקום" – ברשות הרבים או בפרטיות.

ח:
מאוד מעניין שהגמרא [ע"ז כ"ט ע"א] מתירה ליהודי להסתפר אצל נוכרי אפילו במקום פרטי בתנאי שהוא יביט בראי כל הזמן – לראות מה הספר עושה. אבל מה ימנע מסַפָּר זדוני לקפוץ על הזדמנות לשסף את גרונו? הגמרא מציעה שאם היהודי מסתכל בראי כל הזמן, הסַפָּר יניח שמדובר באדם חשוב מפני שהוא דואג להופעתו ולפיכך הוא ימנע מלפגוע בו. אני יכול רק להניח שהספר היה מפחד מעונש של בית הדין על הריגת אדם חשוב.

ט:
שמא נחשוב שהסכנות הכרוכות בהליך כל כך פשוט כמו תספורת השיער הוא הגזמה בוטה, הבה נציין את הסיפור הבא המסופר בגמרא [ע"ז כ"ט ע"א]:

מאחר וההלכה אינה לפי דעת רבי מאיר אלא לפי דעת החכמים הגמרא שואלת:

לגבי –ע"ז 018 יש כמה וכמה שאלות ל-חואן-קרלוס קיאל:

אם אסור ליהודים שכל סוג של אלילים יכנסו לרכושם – וכמובן, יותר מכך – אסור להם להכניס אותם בעצמם. אם כן מה לגבי:

• מטבעות. על מטבעות רבים בעת העתיקה היו מוטבעים יצוגים של אל, או של תכונות אלילים. על אחרים היה שם של הקיסר עם האותיות DIV. שפרושם divus – קדוש.
• שטרות: על שטרות הדולר של ארה"ב יש משולש ובו עין המיצגים את השילוש הקדוש ועין האלוהים שמגינה באופן תמידי?
• מה אם לקוח נכנס לחנות של יהודי כשעליו תליון ובו דמות? ואם יש לו צלב?
• ומה עם נחושתן, שמשה יצר ושהוחזק במקדש עד זמנו של חזקיה? האם הוא חילל את המקדש? או הכרובים?
• מאחר ומוסלמים אינם נחשבים לעובדי עבודה זרה, מותר להשכיר להם בניינים על פי ההלכה. נכון?
• מאחר וליהודים אסור להשכיר בתים ללא-יהודים, האם המקצוע "בעל בית" אסור ליהודים?

אני משיב:

• בכל הקשור למטבעות עלינו להניח שיהודים אכן השתמשו במטבעות 'חולין'. לעיתים קרובות הביאו החכמים ערכים במושגים של דינר צורי (של העיר צור), דינר איטלקי וכו'. כשבית המקדש היה קיים היה על כל המבקרים בו להחליף את כל המטבעות במטבעות המקדש. חצר הכניסה היתה מלאה ב-'בנקאים' (שולחניים) שהמירו את המטבעות – כנראה תמורת רווח. לפי הכתובים הנוצרים הפעילות הזו היא שהרגיזה את ישו. זיכרו גם שעל המטבע שניתן לו היה ראשו של הקיסר.
• באשר למטבעות מודרניים ושטרות כסף וכדומה, כבר ציינו דרך אגב שהחמרות אלו כעת מבוטלים.
• אין היהודי יכול להיות אחראי למעשיו של לא-יהודי. אם רצונו להחמיר עד כדי כך שהוא לא מרשה הכנסת צלב וכדומה לחנותו יהיה עליו לשים שלט "הכניסה ללא-יהודים אסורה". יש לזה אסוציאציות מצערות. אינני זוכר איזו פסיקה של החכמים האוסרת על מסחר בכל עת עם לא-יהודים.
• מדוע אתה מניח שנחושתן היה אליל? המלך חזקיה אכן השמיד אותו כיון שבזמנו הוא הפך למושא יראה. [מלכים ב יח ד]
• כבר ציינתי בתשובה לשאלה של רונן לאוטמן שהחומרות האלה מבוטלות היום.

ראש השנה חל בשבוע הבא ולכן השיעור הבא יהיה, אי"ה, ביום שלישי, 7 באוקטובר. בהזדמנות זו הרשו לי לאחל לכולם שנה טובה. יהי רצון שניכתב כולנו לחיים טובים בשנת ה'תשס"ט – חיים של בריאות, אושר, שלום ומעשים טובים. אמן.