AZ-h008

יד:
בשיעור הקודם ראינו כיצד רבנו גרשום, במאה העשירית לספירה, התיר ליהודים לסחור עם הנוצרים המקומיים במועדי קודש של הנצרות ובימי זיכרון של קדושיה, בעיקר מתוך צורך כלכלי. במאה ה-12 ובמאה ה-13 אנו כבר מוצאים את חכמי צרפת וגרמניה מנסים לא רק לתמוך בהיתר של רבנו גרשום (שכבר היה למנהג המקובל) אלא אך למצוא לו צידוקים נוספים.

טו:
אחד מהחכמים הגדולים ביותר בימי הביניים היה רש"י. לרש"י היו שלוש בנות; לא היו לו בנים. אך נכדיו יסדו אסכולת לימוד שהתבססה על שיטתו של רש"י. לעיתים קרובות לימודם נראה כאילו הם ממשיכים, כביכול, לדון עם הסב זמן רב לאחר מותו. כיום נהוג לכנות חכמים אלה בשם 'בעלי התוספות'. הגדולים שבדור הראשון של בעלי התוספות היו רשב"ם ורבנו תם. (רשב"ם היה רבי שמואל ורבנו תם היה רבי יעקב. שניהם היו בניהם של יוכבד, בתו של רש"י, ובעלה מאיר.) חכמים מהאסכולה של בעלי התוספות המשיכו את פועלם במשך כמה דורות עד למאה ה-14. פרושם לגמרא כעת מודפס מול פרושו של רש"י בעמודות מקבילות משני צדי הטקסט של הגמרא.

טז:
נזכור שלפי המשנה הראשונה של פרק זה אסור ליהודים להתרועע חברתית או כלכלית עם גוים בשלושת הימים קודם ליום חג לא-יהודי וביום עצמו. בפרושם למשנה זו בעלי התוספות קודם מציינים את הבעיה:

הם מציעים טיעונים אפשריים שיתכן ויסבירו את ההיתר שמתעלם מפשט המשנה – ומפריכים אותם:

כך בעלי התוספות מראים ששמואל הפיל את הבסיס מתחת לטענתו של רבי יוחנן והצהיר ללא סייג כי אפילו אם מותר ליהודים בתפוצות לשאת ולתת עם גויים במהלך שלושת הימים שלפני חגיהם, יום החג עצמו בכל זאת אסור. כעת הם מביאים הסבר אפשרי נוסף: יתכן והותר לשאת ולתת עם גויים בימי חגיהם כדי למנוע שנאה וסיכסוכים. הם מביאים סיפור מהגמרא בו חכם אחד מצדיק את משאו ומתנו עם גוי ביום חגו כדבר שנעשה כדי שלא לגרום אצל הגוי שנאה. אבל אז בעלי התוספות דוחים גם את הטיעון הזה:

יז:
אם כך, בעלי התוספות נותרו עם רק הסבר אחד אפשרי, מדוע יהודי אירופה סוחרים עם הגויים בימי החג שלהם:

הם תומכים טענה זו בציטוט מהתלמוד של ארץ-ישראל שם יש נספח לאיסור הגורף שבמשנה:

כך, בעלי התוספות מציעים שהנוצרים שבקרבם הם חיים אינם עובדי אלילים ולפיכך יהיה זה לא מנומס שלא לשאת ולתת אתם ביום חגם. הם אינם מסבירים מדוע אינם מחשיבים את הנוצרים כעובדי אלילים. יתכן והם חשבו כמו המאירי במאה שלאחר מכן, כי הנוצרים פועלים לפי קוד מוסרי המוציא אותם מהסיווג של עובדי אלילים של ממש.

יח:
ברור שרבנו תם חש שהטיעון של עמיתיו מרחיק לכת מאוד. הוא מציע פרוש אחר למשנה. הסברנו שהסיבה לאיסור היא שמא הגוי יודה לאלוהיו על מזלו [ראו ע"ז 003]. רבנו תם מציע כי המשנה אוסרת רק סוג אחד של סחר:

רבנו תם אומר שהמשנה אוסרת מכירה ללא יהודי כל דבר שהוא עלול להקריב על מזבח אלוהיו או דבר שישמש אותו בפולחנו. כל דבר אחר מותר. בעלי התוספות מסיקים אז מסקנה מטיעונו של רבנו תם:

יט:
ביסורים הפילוסופיים הללו של בעלי התוספות אנו יכולים לראות בברור את נסיונותיהם להנות משני העולמות גם יחד: הנוצרים אינם מונותאיסטים כפי שאנו מבינים את המושג (אם לומר בלשון מנומסת) אך אף-על-פי-כן האיסורים שבמשנה אינם חלים עליהם!