AZ-h006

ז:
ראינו שהאמורא שמואל [מאה שלישית לספירה] מבין את דעתו של רבי ישמעאל [מאה שניה לספירה] כמכוונת כנגד הנצרות המתהווה וציינו ששמואל מניח בטבעיות כי הנצרות היא 'עבודה זרה'. בכך אינו לבד. פרושו של רמב"ם על המשנה הבאה (משנה ג') עוּוָת באופן חמור על-ידי צנזורה, אך למרבה המזל לא עותק אחד אלא שני כתבי יד של פרוש המשניות של רמב"ם נמצאו בגניזה הקהירית. שני כתבי היד הם בכתב ידו של רמב"ם בכבודו ובעצמו. האחד בברור 'מהדורה ראשונה' והשני 'מהדורה שניה'. (מרתק לראות את האופן שבו רמב"ם מנסח את הערותיו, מוחק ניסוחים לא מוצלחים ומשכתב.)

ח:
הפרוש למשניות נכתב כחיבור 'עממי' בערבית. הנה פרושו של רמב"ם, כפי שכתב אותו, בתרגום לעברית של הרב יוסף קאפח ז"ל:

כאשר רמב"ם בא לפסוק את דעתו זו להלכה בחיבורו הגדול משנה תורה [הלכות ע"ז פ"ט ה"ד] הנה מה שכתב:

ט:
מותר לתהות איזה ידע מהכרות אישית היה לרמב"ם על הנצרות, שהרי הוא חי במצרים. בקהיר הוא וודאי הכיר את הנצרות הקופטית. הוא ביקר בארץ-ישראל לפחות פעם אחת – לכמה חודשים – שם יכול היה לראות את הנצרות הצלבנית בשיא פריחתה. וללא ספק בחצרו של צלאח-א-דין, שם היה רמב"ם הרופא המשפחתי, היו שפע של הערות על האויבים הנוצרים. ואולם, אינני יכול שלא לחשוב שהיה זה הפילוסוף שבו שהכתיב את גישתו של רמב"ם לנצרות. בשביל רמב"ם כל הרעיון של האל כשילוש מקודש היה אליליות פגנית חד וחלק.

י:
כדי לאזן במקצת את התמונה, לפני שנעבור למשנה הבאה אביא את הדעות בענין הנצרות של רבנים אירופאים מסוימים שהיו פחות או יותר בני זמנו של רמב"ם.

המשך יבוא.

כמה וכמה משתתפים כתבו אלי בענין האטימולוגיה של המלה 'איד', שבמשניות האלה מציינת חג לא-יהודי. לא אלאה אתכם בכל המסרים שקבלתי (אף-על-פי שאני אסיר תודה על כולם). היו שתי הערות בסיסיות ואבחר מסר מיצג לכל אחת מהן.

וודאי תזכרו שקישרתי בין המלה 'איד' לבין המלה הערבית 'עיד', חג.

תמר דר כותבת:

מכיוון שההיגוי "ע" שונה בתכלית מההיגוי "א" אינני מבינה כיצד ניתן לפרש "אידהם" כ"עידהם" כפי שהצעת.

אני משיב:

אלה המקבלים את השיעורים האלה בשפה העברית (ותמר היא אחת מהם!) וודאי שמו לב לכך שבכמה מקרים לאחר כתיבת המילה 'איד' הוספתי בסוגריים 'עיד'. זה בגלל ששתי הצורות מופיעות בכתבי היד. נראה כי האיות המקורית היתה בהחלט בעי"ן, ורק מאוחר יותר, כתוצאה משיבוש שנבע מאי-הבנה, העי"ן הוחלפה לעתים באל"ף. אי-ההבנה נבעה כנראה מהאטימולוגיות שהוצעו על ידי החכמים: ראו ע"ז 003, הסברים יט ו-כ. אחת מהאטימולוגיות הללו שבגמרא מאוייתת באל"ף והשניה בעי"ן.

עוד בנושא 'איד' בפעם הבאה.