avot-h351

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
השיעור היום מוקדש ע"י ג'יי סלייטר ואלאן גולדמונץ
לכבוד הולדתה של הנכדה
חיה מירעל בת נחמיה ושרה דבשה
ולכבוד הוריה של הרכה הנולדה
שרה וניק בלוקץ
מזל טוב!
מסכת אבות, פרק ה', משנה כ"א (חזרה):
הוּא הָיָה אוֹמֵר: בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:
הסברים (המשך):
כא:
בן שבעים לשיבה. קשה מאוד לדעת מהיכן שאב בעל משנתנו את השיוך הזה – אף-על-פי שהוא באופן טבעי מתקבל על הדעת. הצעה אחת שמקורה אצל הרב עובדיה מברטנורו היא שילוב של שני מקורות מקראיים, ושניהם עוסקים בדוד המלך. הראשון [דברי הימים א כט כח] אומר:
וַיָּמָת [דוד] בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְנוֹ תַּחְתָּיו:
אם כן, כאשר נפטר מן העולם היו לדוד המלך שערות שיבה. על פי המסורת הוא היה בן שבעים במותו, לאחר שמלך במשך ארבעים שנה.
כב:
בן שמונים לגבורה. השיוך הזה פשוט. במזמור המיוחס למשה רבנו העוסק בשבריריות ובאי-הוודאות שבחיים האנושיים אנו למדים כי:
יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם [בחיים] שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְרָהְבָּם [ורובן] עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: [מזמור צ י]
אם כן, על האדם לצפות למות עד גיל שבעים; אבל אם יש לו (או לה) גבורה – עוצמה, חיות – הם עשויים להחזיק מעמד עד גיל שמונים. אם כן, לפי משנתנו, מי שמגיע לגיל שמונים הגיע לשנים של גבורה, עוצמה וחיות.
כג:
בן תשעים לשוח. לשוח: ללכת כפוף-הגב. רבים נסו לקשר את בשיוך הזה למקור מקראי זה או אחר: אף אחד מהם לא הצליח להעלות משהו הדומה ולו בקצת להגיון. יתר על כן, השיוך עצמו – כמו חלק מהאחרים שקדמו לו – אינו כל כך וודאי. אני הכרתי אנשים רבים בשנות התשעים לחייהם וכולם היו בעלי גב ישר ונמרצים למדי. וזה לא המצב רק בעת המודרנית. הבה לא נשכח שרבי עקיבא היה באמצע שנות התשעים של חייו כאשר הוא נאסר, עונה והוצא להורג על ידי הרומאים – והוא לא איבד דבר מזריזות מוחו או גופו.
שאלות ותשובות:
ב-אבות 350 כתבתי בזלזול מה על נסיונותיו של הרב עובדיה מברטנורו להסביר את השיוך שבגיל ששים האדם זקן.
מיכאל לוין כותב:
צידוק חלופי: לפני 1800 שנים, רוב בני האדם היו זקנים או מתים לפני שהגיעו לגיל ששים; בהתחשב בתוחלת החיים הקצרה ובקושי הפיזי שבחקלאות ידנית, אני חושד שמי ששרד עד לגיל הזה היה שחוק כמו אמריקאים בני שמונים או תשעים כיום.
אני משיב:
כן, באמת נראה כי חיינו היום ארוכים יותר – ותוחלת החיים של הדורות הבאים עשויה להתארך אפילו יותר. אך אינני חושב שמיכאל צודק בהנחתו שאנשים בשנות הששים, שבעים ושמונים לחייהם היו נדירים עד כמה שהוא חושב. אומנם נכון הוא כי בתקופות קודמות תוחלת חיים קצרה היתה דבר סביר אך אנו יודעים על דמויות רבות שהגיעו לגיל מופלג.
אני מקווה שמיכאל אינו נופל קורבן לדעה המופרכת מעיקרה של ההנחה כי בתקופת המשנה כולם חיו מחקלאות. רוב רובה של האוכלוסיה חי בערים ובכפרים ועסקו בפעילויות עירוניות.

לתנועה המסורתית