avot-h341

ט:
כעת אנחנו מפנים את שימת הלב לדמות אשר בעל משנתנו מציג כאנטיתזה של אברהם אבינו. לשלוש המידות הטובות הנגלות באברהם יש מידות רעות אצל בלעם הרשע. אך לפני שנבדוק מידות רעות אלה ומקורותיהן במקרא אולי מן הראוי לומר כמה מלים על בלעם עצמו.

י:
סיפורו מובא בחומש במדבר, פרקים כב-כד. הוא מופיע גם הופעה קצרה בפרק לא של חומש במדבר. כמו כן, הוא מוזכר בחומש דברים כג ה-ו ובספר יהושע, בנבואת מיכה ועל ידי נחמיה. הסיפור העיקרי שבחומש ממדבר ניתן לסקור במהירות: מלך מואב שוכר את שירותיו של בלעם, חכם בעל שם ונביא, שיבוא ויקלל את בני ישראל כדי לשים קץ להתקדמותם אל עבר ארץ מואב וארץ כנען. אחרי היסוס מה בלעם נענה להזמנה ונוסע (על אתונו המדברת) מארם-נהריים אל הערבות שבעבר הירדן. אולם, כל פעם שהוא מבקש לקלל את ישראל הוא מברך ברכות יפות ביותר. הוא מנבא את נצחונו של ישראל באחרית הימים ושב הביתה.

יא:
רוב בני-אדם, אם הם זוכרים משהו על בלעם בכלל, זוכרים רק את הסיפור שהיתה לו אתון שדיברה אליו. קרוב לודאי שמרכיב ספקני זה שבסיפור גורם לכך שבני-אדם חושבים שהסיפור כולו בדיה. אך בטח עלינו לחשוב אחרת כשאנחנו זוכרים שמיכה הנביא מעלה במיוחד אפיזודה זו בדברי ימי על ישראל:

וגם יהושע מספר על מותו של החוזה:

יב:
אך, אפילו אם הדבר מפתיע ביותר, הגיע לידינו אזכור של בלעם גם ממקור שאינו מקראי, ואם כך יכול להיות שבאמת בלעם היה דמות היסטורית! בשנת 1967 בכפר דיר עלא שבממלכת ירדן מצאו ארכיאולוגים כתובת של נבואה לא-ידועה של בלעם. הנבואה כתובה בניב שיש לו צדדים דומים מאוד לתכונות של ארמית ולשפה הכנענית הדרומית. הכתובת נכתבה במאה השביעית לפנה"ס על קיר גבס. הוא כתובה בדיו אדומה ושחורה, כנראה כדי להדגיש את החשיבות של הנבואה. אין לנבואה הזו קשר כלשהו עם האירועים המתוארים במקרא.

המשך יבוא.

ב-אבות 337 דנו בחטאו של ירבעם. חואן-קרלוס קיאל שואל האם חטאו באמת היה עבודת אלילים. הוא כותב:

ירבעם פילג את הממלכה המאוחדת של בית דוד, בהפרידו את אפרים, מנשה ושמונת השבטים האחרים מיהודה. שורשי הקרע נעוצים ביריבות בין שתי הקבוצות העיקריות בישראל העתיקה ובכשלונו של שלמה, החכם מכל אדם, להכין את יורשו לממלכה. בזה, לפחות, היה עליו להיות חכם יותר. לאחר הקרע, עמדה בפני ירבעם הבעיה בכך שנתיניו הולכים לירושלים כדי לעבוד את הקב"ה. בית ה' ועבודתו היו "רכושו" של רחבעם. ירבעם בנה "בתי ה'" חלופיים ונתן לעם שני מקומות שונים בהם הם יכלו לעבוד את אלוהי ישראל. במקדשיו, הוא השתמש בעגל זהב. אם נלמד על יצוגיות של אלים במזרח התיכון בעת העתיקה, נמצא שאל הרעם והסערה מיוצג כעומד על גבי שור. ישנם ארכיאולוגים המציעים כי עגליו של ירבעם היו אולי מקבילים לכרובים שבמקדש, מעין "כן" שעליו עומד האל, מקום ממנו כוח ישכון. אם זה היה מה שירבעם בנה, אז הוא היה רחוק מאוד מעבודת אלילים – הוא הציע לעם ישראל מקום חילופי לעבודת אלוהי ישראל. הוא קרא תיגר על "החזקה" על המקדש, ואולי על "החזקה" על האלוהים. אם כך הדבר, העימות, במקום להיות עימות על עבודת אלילים, יהיה עימות על של מי הזכות לבנות בית לקב"ה – באותו אופן אפשר להציג את העימות על הזכות לגייר ו/או לערוך טקסי נישואין – שמיתרגמים למי יכול להסמיך רבנים. בימיו של ירבעם, ירושלים ניצחה בעימות.

אני משיב:

מה שחואן-קארלוס כותב יכול להיות הסבר מדוע ירבעם פעל כפי שפעל אבל אין בכך לשנות את העובדה של מה הוא עשה. אין דרך לפרש את מלכים א' יב כח מלבד מהזמנה גורפת לעבודת אלילים.

השיעור היום הוקדם ביום אחד והשיעור הבא בסדרה יהיה ב-15 באפריל. שני השינויים נגרמו בעקבות התחייבויות אישיות שלי. אתכם הסליחה.