avot-h339

א:
משנה ארוכה זו היא למעשה פשוטה מאוד. היא האחרונה בסדרה רופפת למדי של משניות שמתחילות במילה "כל".

ב:
במשנתנו אברהם אבינו מוצג כאב-טיפוס של אדם "טוב" מכל הבחינות. דמות הנגד שלו הוא בלעם, הנביא מארם נהרים שעלילותיו נמסרות בחומש במדבר. ברור כי אברהם מתואר כבעל התכונות שמן הראוי שתיאמצנה על-ידי אלו הההולכים בדרכיו; בלעם מתואר כבעל התכונות שראוי שההולכים בדרכו של אברהם אבינו ימנעו מהן ויסלדו מהן.

ג:
שלוש התכונות המאפיינות הן:

• נדיבות לב (שהיפוכו הגמור הוא, כמובן, קמצנות);
• צניעות נפש או צניעות מינית (לעומת הפקרות);
• ענווה (שהיפוכה גאווה מופרזת).

אי"ה, נזהה את התכונות הללו בשיעור הבא – וגם נרחיב על בלעם עצמו את הדיבור.

המשך יבוא.

מרק לאוטמן כותב:

בהתייחס ל-אבות ה' י"ז, האם ניתן לומר כי מחלוקת שאינה לשם שמיים אף פעם לא תתיישב? ישנם חילוקי דיעות רבים בעולם היהודי: חסידים וליטאים, ספרדים ואשכנזים, אורתודוקסים ודתיים אחרים. חילוקי דיעות אלו נמרחות זה כמעט מאתיים שנה. על כן, האם זה "מספיק זמן" כדי לקבוע מחלוקות אלו כ"לשם שמיים?" יתר על כן, האם מחלוקות שהוכרעו מסיבות היסטוריות אינן לשם שמיים? לדוגמא, הוויכוח בין הפרושים לבין הצדוקים הוכרע ע"י הרומאים והחרבתם את בית המקדש. מאז נעלמו הצדוקים (או צורתם השתנתה ללא היכר). כן מתנגדי הציונות המודרנית, שהשואה ביטלה את עמדתם עד היסוד. האם התוצאה ההיסטורית קובעת אלו מחלוקות אינן לשם שמיים?

אני משיב:

זו שאלה נוקבת מאוד ואינני בטוח שיש לי תשובה מספקת עבורך. אני מאמין שכוונת בעלי הפלוגתא (או לפחות אחד מהם) היא שקובעת אם המחלוקת היא לשם שמים אם לאו. וזה דבר שלעולם לא נוכל לדעת בודאות; אנו יכולים רק לשער. ברור כי פְּרוּשִׁי היה טוען שסופו המוחלט של הפלג הצדוקי הוא לכשעצמו הוכחה מספקת לחוסר הכנות שלהם. אבל אם נהיה כנים, מנקודת מבט היסטורית אינני בטוח בכך. חושבני שהצדוקים ראו בפרושים דווקא זרים שזה מקרוב באו ומבקשים להפוך את העולם הרוחני על פניו. אם אני צודק – ואין כל ערובה לכך שאני אכן צודק! – אזי נראה כי נסיבות היסטוריות אינן קובעות אם מחלוקת היא לשם שמים אם לאו.

מצד שני, בטוחני למדי שהמחלוקת הדתית המודרנית שמארק הביא כדוגמה היא לשם שמים. הן האורתודוקסיה מקצה אחד של הקשת והן המתקדמים מקצהו האחר מחזיקים באמונתם באמת ובתמים ואין להם בבסיסו של דבר מניעים נצלניים. (אין בכך לומר, כמובן, שלפעמים פרטים יחידים במחלוקת יתכן ופעלו ממניעים נצלניים.)