avot-h336

ה:
לפי המסופר בספר מלכים א', ירבעם היה בעבר פקיד של שלמה המלך אך הוא מרד בתוכנית הבניה הראוותנית של המלך וחיפש מקלט במצרים. היה זה ירבעם שהנהיג את מרד שבטי הצפון נגד העליונות המדינית של שבט יהודה. ידוע היטב הסיפור כיצד בנו של שלמה, רחבעם, סירב להקל את המס שהוטל על שבטי הצפון (מס שלא הוטל כלל על שבט יהודה); התוצאה מתוארת בתנ"ך:

בטיפשות, רחבעם ניסה לכפות את סמכותו ושלח מירושלים צפונה את שר המסים שלו. המסכן הזה נסקל באבנים ומת. הסיפור ממשיך:

ו:
ירבעם חש צורך להציע לנתיניו מרכז דתי במקום ירושלים. והפעילות שלו בתחום הזה היא שזיכתה אותו בגינוי עד במסורת היהודית.

והנה החטא שלעולם לא יכופר. לא רק שירבעם פנה לעבודת אלילים אלא הוא גם היה הגורם לעבודת האלילים של נתיניו. לא הוא לבדו חטא אלא הוא גם החטיא (הביא לידי חטא) את הרבים.

ז:
משנתנו מלמדת שחטא חמור כל כך לעולם לא יכופר על ידי תשובה. זה חידוש מפתיע ביהדות והוא יהיה, אי"ה, הנושא של השיעור הבא.

המשך יבוא.

ב- אבות 332 המשנה דנה באהבה "שאינה תלויה בדבר". תמר דר כותבת:

תמהני אם האהבה לקדוש ברוך הוא היא התשובה לאהבה שאינה תלויה בדבר. לדעתי מילוי המצוות שאנו מקפידים למלאם, ולא תמיד את כולם, נובע מרצונו של כל פרט להשתייך לאן שהוא (מבחינה חברתית). שייכות היא לדעתי דבר שקשה לחיות ללא קיומה מה שנותן טעם לחיים וגם ערכים ויעד להתנהגות היום יומית.

אני משיב:

כמובן שלכל אדם יש צורך להשתייך. להיות ללא חברת אדם זהו מוות חברתי, כפי שהאמורא רבא אמר [תענית כ"ג ע"א]: "או חברותא או מיתותא!" אך אינני מבין מדוע תמר מניחה שהגשמה של רֵעוּת כזו היא כוח מניע מודע בשמירת מצוות. היא בהחלט יכולה להיות תוצאה של שמירת מצוות, אך מסופקני אם בני אדם אומרים לעצמם, לדוגמה, "אני שומר על מצוות הכשרות כדי לזכות ברעים ובחברים". אך כמובן לשמירת המצוה בהחלט תתכנה השלכות חברתיות חיוביות.

חג הפורים חל השבוע ולכן השיעור הבא בסדרה זו יהיה, אי"ה, ביום שלישי 25 במרס.
פורים שמח!