דף הביתשיעוריםAvot

avot-h335

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ה', משנה י"ח:

כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ; וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים – זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים לג כא], "צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל". יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים – חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶאֱמַר [מלכים א טו ל], "עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל":

הסברים:

א:
לא די לחיות את החיים על פי מצוות התורה; עלינו גם לנסות להביא אחרים לחיות את חייהם על פי מצוות התורה. אפשר לעשות זאת בכמה דרכים. אפשר להיות מורה ולקוות שהוראתך תאיר את הדרך ללומדים. אפשר לחיות את חייך באורח כזה שיהווה דוגמה וירשים אחרים עד כדי כך שהם ירצו לחקות את דרכיך.

ב:
יש מי שנמצאים בעמדה בה הם יכולים לכפות דפוסי התנהגות וערכים מסוימים על אחרים. ההורה הוא דוגמה טובה לאדם בעמדה בכירה כזו. בעבר, מנהיגים פוליטיים היו גם הם בעמדה מיוחסת זו. (ההליכים הדמוקרטיים המודרניים, על פי רוב, מגנים התערבות הרשות המבצעת במערכת הערכים של האזרחים.) אפשר לראות באופנים רבים את משה רבנו כהורם של בני ישראל או כמורהו של ישראל; בגלל זה אנו מכנים אותו משה רבנו, משה הרב והמורה שלנו.

ג:
לא זו בלבד שמשה חוקק ערכים ודפוסי התנהגות לעמו אלא הוא גם נתן דוגמה אישית להתנהגות כזו. משנתנו מלמדת שבאותה המידה שהוא הצליח ליצור עם שומר מצוות כל זכות שתצמח לעם מהתנהגותו ההגונה תיזקף גם לזכותו של משה רבנו, שאפשר את ההתנהגות הזו על ידי טיפוחה. המסר המרומז במשנתנו הוא, כמובן, שאנחנו יכולים לפעול באופן דומה – ולקוות לזכיה דומה.

ד:
המלך ירבעם (היו שניים בשם זה ואנו דנים כאן בראשון מביניהם) מובא כאן כדוגמה לחוטא. שאול היה המלך הראשון של ישראל, אבל הממלכה התבססה באמת בימי דוד ושלמה, ושניהם מלכו על כלל ישראל. ואולם, כאשר רחבעם, בנו של שלמה, עלה לכס המלוכה המתחים הפוליטיים, הדתיים והחברתיים שפילגו את צפון המדינה מדרומה התפוצצו למרד ולהתפלגות. מכאן ואילך היו שתי ממלכות: ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

בתשובה לשאלה בעניין צדקה ב-אבות 332 הבאתי את דבריו של רמב"ם לגבי אלו המקדישים את כל חייהם לתלמוד תורה ומקיימים את עצמם ואת משפחותיהם מצדקה ומחסד של אחרים. מיכאל לוין כותב:

אני רק משחק את התפקיד של פרקליטו של השטן: כיום אין אנו הולכים על פי רמב"ם בכל נושא, וזה נושא אשר בו מפרשים את דעותיו של רמב"ם באופן צר מאוד או מתעלמים מהם לחלוטין. לדוגמה, רבנים במשרה מלאה בהחלט לא "עוסקים במלאכה" אחרת מלבד זו המפרנסת אותם, ואף על פי כן החברה תומכת בהם. בעיקרון, אינני רואה מדוע על איש ספר במשרה מלאה להיות שונה מרב במשרה מלאה; שניהם עוסקים בתלמוד תורה ופעולות דומות. בשני המצבים, הירידה (אמיתית או זו הנתפסת בעיני הציבור) בידיעת התורה של הדיוטות פירושה שהחברה צריכה לשלם להכשרת מתמחים.

אני משיב:

מנקודת מבט מעשית דעתו של מיכאל נכונה – אף על פי שהטענה ש-'כולם עושים את זה' אינה הופכת את 'זה' להתנהגות אידיאלית. השיטה שלה מתיחס מיכאל החלה בימי הביניים וב-אבות 231 תוכלו לקרוא כיצד התגלגלו הדברים בגלל משרת הרבנות של רבי שמעון בן צמח דורן, הידוע בכינויו תשב"ץ.



דילוג לתוכן