דף הביתשיעוריםAvot

avot-h334

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ה', משנה י"ז (חזרה):

כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? – זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם? – זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

הסברים (המשך):

ו:
הבחירה במחלוקת שבין קורח ומשה עוזרת יותר להבנת משנתנו מאשר המחלוקת שבין הלל ושמאי. או, יותר נכון לומר, המניעים למרד של קורח מדגימים את טבעה של המחלוקת בין החכמים.

ז:
קורח, דתן, אבירם ואון הונעו מתוך שאיפות אישיות, אף על פי שהם נזהרו, כמובן, להסוות את שאיפותיהם באמירות פוליטיות נדושות ומתחסדות:

רַב לָכֶם! כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? [במדבר טז ג]

המימד האישי מתבהר כאשר משה מזמין אותם לפגישה:

וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה! הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר? אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם. הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר? לֹא נַעֲלֶה! [במדבר טז יב-יד]

ח:
הפתרון למחלוקת בא מידיו של הקב"ה. לא רק על מנהיגותו של משה קראו תיגר, אלא גם על בחירתו של אהרון לכהונה הם חלקו. היה צורך להוכיח שבחירה זו היא מאת הקב"ה, ולא בחירתו של משה.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה [ענף, מקל] לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ. וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם. וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם: [במדבר יז טז-יט]

ט:
כמובן שהתוצאה היתה ידועה מראש:

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים. [במדבר יז כג]

כך, המחלוקת שנבעה משאיפות אישיות, באה על פתרונה.

י:
מצד שני, הלל ושמאי, ואחריהם בתי המדרש שיסדו, לא הונעו במחלקותיהם משאיפות אישיות או מרצון לצבור נקודות: הם פעלו מתוך תשוקה בוערת לקבוע את ההלכה 'הנכונה'. המשנה אומרת לנו שאפילו בעניינים בעלי חשיבות עליונה בהלכות אישות (נישואין, גירושין וכו') , שני הבתים לא איפשרו לחילוקי הדעות ביניהם ליצור מחסום חברתי או אינטלקטואלי. לאחר שהיא מונה רשימה של עניינים המתיחסים לדיני אישות (וגם עניינים אחרים) בהם שני הבתים נקטו בעמדות מנוגדות, המשנה מוסיפה:

אַף עַל פִּי שֶׁאֵלוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטְּהָרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין, לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טְהָרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ: [יבמות א ד]

לוּ רוח נדיבה כזו היתה קיימת בימינו.

שאלות ותשובות:

אנו מגיעים כעת לשאלה האחרונה בענין צדקה [משנה יג בפרק זה] שהעלתה נחמה ברבירו:

אדם מחוסר בית עומד בצומת כבישים ומקבץ נדבות אך רוב אם לא כל הכסף הולך לאדם אחר חזק יותר המעביד אותו המאיים על חייו אם לא ימסור את כל הכסף שקיבל.

אני משיב:

התשובה לשאלה זו פשוטה. אם המצב ידוע לך אזי הסוגיה של נתינת צדקה אינה שייכת כאן לעת עתה. התורה מצוה עלינו בפרוש: "לא תעמוד על דם רעך" [ויקרא יט טז]. עליך ליידע את הרשויות מיד על המצב כדי שאלה ינקטו בצעדים הראויים. לאחר מכן, שאלתה של נחמה שוב אינה רלוונטית מפני שהקבצן הוא שוב קבצן "רגיל".



דילוג לתוכן