דף הביתשיעוריםAvot

avot-h333

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ה', משנה י"ז:

כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? – זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם? – זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

הסברים:

א:
משנתנו פשוטה למדי. מחלוקת שהיא לשם שמים פרושה מחלוקת אלטרואיסטית: זהו מצב שבו בעלי פלוגתא אינם מנסים לצבור נקודות אחד על חשבון השני אלא מטרתם היחידה היא להוציא את האמת לאור. כמובן שהאפשרות האחרת היא מחלוקת שבה בעלי המחלוקת – או לפחות אחד מהם – מחפשים להאדיר את שמם: יש להם סדר יום אישי ולפיכך המחלוקת רחוקה מלהיות אלטרואיסטית.

ב:
משנתנו מביאה את המחלוקת בין הלל ושמאי כדוגמה למחלוקת אלטרואיסטית. אמת שפה ושם מקורותינו כוללים חילוקי דעות בין שני החכמים האלו: לדוגמה: שבת י"ז ע"א ונידה ג' ע"ב (לנושאים שם אין כל קשר עם דיוננו). אולם, אינני חושב שכוונת משנתנו היא להתיחס למחלוקות האישיות בין הלל לבין שמאי, אלא למחלוקות ההלכתיות המתמשכות בין שני בתי המדרש שנקראים על שם שני החכמים הללו שיסדום.

ג:
הדוגמה הטובה ביותר לאלטרואיזם שבמחלוקות שבין שני בתי המדרש הללו מופיעה בגמרא [ערובין י"ג ע"ב]:

שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים 'הלכה כמותנו' והללו אומרים 'הלכה כמותנו'. יצאה בת קול ואמרה 'אלו ואלו דברי אלהים חיים הן – והלכה כבית הלל'. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? – מפני שנוחין ועלובין [ענווים] היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.

ד:
לא תמיד היתה התמונה כל כך ורודה, ולמען ההגינות האינטלקטואלית עלינו להפנות את תשומת לבנו לאירוע המבעית המתואר (בשפה האנגלית) ב-ברכות 139.

ה:
הדוגמה המובאת למחלוקת שאינה אלטרואיסטית היא המרד של קורח ותומכיו נגד משה ואהרון. המרד והגורמים לו מתוארים בתורה [במדבר טז]:

וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, רַב לָכֶם! כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? [במדבר טז ג]

משה משיב:

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל קֹרַח, שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי! הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם, וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּך:ְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה?! לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה'. וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו? [במדבר טז ח-יא]

התוצאה ידועה מאוד:

וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי. אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם, לֹא ה' שְׁלָחָנִי. וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה, וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ, וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. [במדבר טז כח-לג]

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

לפני שאשיב על האחרונה משלוש השאלות ש-נחמה ברבירו העלתה ביחס למצוות הצדקה עלי להקדים שאלת משנה שהיא שאלה:

שאלתי הייתה צריכה להתנסח כנראה אחרת: לאור העמדה החד משמעית של רמב"ם, האם צריך לתת צדקה לאדם שמתרים על הפתחים לצורך משפחה שהבעל לומד תורה בלבד או לצורך בית מדרש שבו כולם רק עמלים בתורה? הרי בכך אנו מנציחים את השיטה שהרמב"ם יצא כנגדה במלוא עוזו.

אני משיב:

אם אנשים אלו אינם מתנהגים כהלכה (אליבא דרמב"ם) אין בכך לתת לנו את הזכות שלא להתנהג כהלכה כמותם. אם אנשים אלה הם באמת נזקקים ההלכה דורשת מאתנו לעזור להם. אולי אפשר להראות מורת רוח עקרוני באמצעות סכום התרומה שתורמים, כפי שכבר הצעתי בתשובתי ב-אבות 331

הודעה

השיעור הבא בסדרה זו מתוכנן ליום ג', 11 במרס 2008.



דילוג לתוכן