avot-h327
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת אבות, פרק ה', משנה י"ג (חזרה):
אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה: הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים – עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים; יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן – עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ; יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים – חָסִיד; לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים – רָשָׁע:
הסברים (המשך):
ה:
כבר ראינו עד כמה חז"ל לקחו ברצינות את מצות מתן צדקה. כאשר רמב"ם בא לתאר את הפרמטרים של מצווה זו [הלכות מתנות ענים פ"י ה"א] הוא כותב:
חייבין אנו להיזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר [בראשית יח יט]: "כִּי [אני ה'] יְדַעְתִּיו [את אברהם] לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו [צאצאיו] וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר [ישעיה נד יד]: "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי". ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר [ישעיה א כז]: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
חשוב לציין כאן שרמב"ם מביא את הוכחתיו מפסוקים שבמבט ראשון אין להם כל קשר עם מתן צדקה. נראה כי "לעשות צדקה ומשפט" ו-"בצדקה" קשורים יותר עם עשית משפט מאשר מתן צדקה.
ו:
כאן גלום ההבדל הגדול בין ההבנה היהודית של מצות צדקה ובין זו של הגוים. מקור המונח הלועזי לצדקה – charity בא מהמילה הלטינית caritas אותה אפשר לתרגם בחופשיות כ-'חסד ורחמים'. ביהדות אין זה רגש של 'הרחמים' שאנו חשים כלפי הזולת העומד בבסיסה של המצווה אלא העובדה שזוהי זכותו החוקית והמשפטית של המקבל. כאשר אנו נותנים צדקה אנחנו עושים צדק. כאשר אנו נותנים צדקה אנחנו מקיימים את הדין כלשונו. כך שהצדקה נגזרת מהצדק, ולא מרחמים.
ז:
כמובן, שמכל זה נובע שכמעט כמספר בני האדם כך מספר הגישות שיתכנו לנותני צדקה. משנתנו מונה ארבע גישות כאלה. כפי שידוע, רמב"ם מונה שמונה דרגות של מתן צדקה, כל אחת פחות יעילה מקודמתה. (נעמוד על דרגות אלה בשיעור הבא.) הוא מנסה ללמד שלמרות שנתינת צדקה היא מצווה, אפשר לקיים את המצווה הזו בסבר פנים יפות מתוך ניסיון לעזור לזולת ולשפר את חלקו; אבל גם ניתן לקיים את המצווה בסבר פנים זועפות וללא רצון, פשוט בגלל שהחוק מחייב.
המשך יבוא.
שאלות ותשובות:
משנה יב [אבות 325] עסקה בדרכים השונות שבהן תלמידים סופגים ידע (וההתאמה של דרכים אלו למציאות בתקופת התנאים, שאז היה הלימוד כולו בעל פה).
אד פראנקל כותב:
אותי מעניין שמשנתנו מדברת על הקצב בו מבינים שיעור חדש, לעומת הקצב בו לומדים אותו. כל מי שלימד מכיר בהבדל בין תלמיד מלומד שמסוגל לשפוך כמויות עצומות של חומר, לבין התלמיד החכם שמסוגל ליישם את אשר למד.
אני משיב:
חושבני שזה יהיה נושא של משנה אחרת שנלמד מאוחר יותר בסדרה זו. אך בינתיים אל לנו לשכוח שבתקופה התנאית אי אפשר היה ליישם אינטלקטואלית את מה שנלמד מבלי לקבוע אותו קודם בזיכרון. לא היתה דרך אחרת.
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת אבות |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שלישי וחמישי.
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שני.
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
