avot-h323

ז:
שלי שלך ושלך שלי. כבר ציינו שאמת המידה של האיפיונים המתוארים במשנתנו היא המידה בה אדם מכיר בבעלות על רכוש. ברור כי כאשר אדם מאמין שמה ששייך לו הוא רכושו של אחר, וגם ההפך, לאדם כזה אין תודעה של בעלות. משנתנו מתארת אדם כזה כ-'עם הארץ'. דנו באריכות במקור המושג הזה ומה הוא מציין ב-אבות 107.

ח:
בפרושו למשנתנו הרב עובדיה מברטנורו, בהקשר של משנתנו, מבין את המושג 'עם הארץ' אחרת. הוא מתאר את הגישה הזו כ-"
ישובה של הארץ"; כלומר, אדם שרוצה לקדם את הנוחות של החיים הארץ ישראל; ולכן הוא שמח אם גם אחרים יהנו מכל מה שיש לו, אבל הוא גם מצפה שרעיו יתירו לו להנות מרכושם כרצונו.

ט:
שלי שלך ושלך שלך. ברור שאדם כזה הוא, כפי שמשנתנו אומרת, חסיד. כפי שהרב עובדיה מברטנורו מסביר:

מאחר והתורה, מסיבות ברורות, מעולם אינה דורשת דבר כזה מאף אחד, הרב עובדיה מסביר שבהקשר של משנתנו ה-'חסיד' פועל לפנים משורת הדין. דהיינו, מרצונו החופשי הוא עושה מעשה טוב שלא הדין ולא ערכי המוסר דורשים ממנו בשום אופן.

י:
שלי שלי ושלך שלי. משנתנו מתארת אדם כזה כרשע. הסיבה ברורה. אם מישהו מאמין שיש לו הזכות להקצות לעצמו מה ששייך לאחרים (ללא רשותם) הוא גונב. התורה [ויקרא יט יג] אוסרת גנבה של רכושו של אדם אחר.

ב-אבות 320 אד פראנקל העלה את הנושא של הדה-לגיטימציה של היהדות הקונסרבטיבית על ידי רבנים אורתודוקסים.

מרטי ברמן כותב:

אני מאמין שהסיבה העיקרית לגישה האורתודוקסית נעוצה באי קיום ההלכה כפי שהזרם הקונסרבטיבי מפרש אותה. אפשר להתווכח על פסק ועדין להכיר בתוקפו של הפסק. הבעיה היא שמעטים הם בתנועה הקונסרבטיבית המקיימים אפילו את העמדות המקילות ביותר של שמירת שבת ויום-טוב, כשרות ותפילה. אילו היה לנו גרעין של יהודים קונסרבטיבים, שומרי מצוות באמת ובתמים, שיוצר קהילות בהן שמירת המצוות ברמה אחידה יחסית, היה יכול להיות לנו טיעון חזק יותר. בלי זה, כפי שכולנו יודעים, ההחלטות בתנועה הקונסרבטיבית נשמרות יותר באי-קיומן.

אני משיב:

בעוד שאין מי שיכול להתכחש לעובדות שמרטי מביא כאן, אינני מסכים עם המסקנה שנראה שהוא מסיק מעובדות אלו. נכון שרבים – אולי אפילו רוב – בני האדם השייכים או מתפללים בקהילות קונסרבטיביות אינם מקיימים את המצוות כפי שראוי שיעשו. אך ישנם הרבה בני אדם הפוקדים בתי כנסת אורתודוקסים שאינם מקיימים את המצוות כפי שראוי שיקימו. הוגן וצודק להשוות דומה לדומה. עלינו להשוות את היהודי האורתודוקסי שמקיים את תכתיבי האורתודוקסיה עם יהודי קונסרבטיבי שמקיים את תכתיבי היהדות הקונסרבטיבית. הנקודה היא שרוב הרבנים האורתודוקסים לא יכירו בכשרות היהדות הקונסרבטיבית כפי שהיא, בהאמינם, כפי שהם אכן מאמינים, שהגירסה שלהם של היהדות הוא היחידה שכשרה. זוהי טענה שאני מכחיש לחלוטין.

אחד התפקידים האחרונים שביצעתי כרב קהילתי לפני שעליתי ארצה, לפני כמעט 40 שנה, היה לייצג את היהדות בבית ספר תיכון מקומי. פרט לעבדכם הנאמן היו בפאנל כומר נוצרי ואתאיסט. לכל אחד מאתנו ניתנו חמש דקות (!) להציג את טיעונינו ואז להשיב על שאלות. האתאיסט תקף, כמובן, את הנצרות ולעג לדת של לאום שמצהיר על "שלום עלי אדמות ורצון טוב לכל בני האדם" ובה בעת מנהל מלחמה עקובה מדם בויטנאם. אני התערבתי וציינתי שזה לא תמיד הוגן לשפוט את הפילוסופיה על פי התנהגותו של הפילוסוף.

הגעתי בהדרגה למסקנה שבמקום לנקוט עמדה מתנצלת ביחס לפירוש האורתודוקסי ליהדות, על ההנהגה הקונסרבטיבית – רבנים, מורים, ובעלי בתים – ללמד, בדרך שאינה ניתנת לפירוש לשתי פנים, שהיהדות הקונסרבטיבית היא היורשת האמיתית של היהדות ההלכתית המסורתית וכי האורתודוקסיה היא סטיה כואבת מהמסורת ההיא.