avot-h313

יט:
דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. בסביבה בה יש בורות על האטיולוגיה האמיתית של מחלות אין זה מפתיע שמגפות חריפות היו דבר שבשגרה. גם כאן יש לנו דוגמה ל-'מידה כנגד מידה'. את מי נמצאו חייבים בדיני נפשות היו אמורים להוציא להורג באחת מארבע שיטות שנמסרו על פי דין תורה. החכמים מסבירים שסבלם של הנידונים בעולם הזה יכפר על אשמתם, כך שיוכלו לרשת את העולם הבא. אם כך, לפי קו מחשבה זה, אם האשמים לא נשפטו החברה שלא שפטה אותם צריכה להתנסות בסבל.

כ:
הבעיה של הבאת פושעים לדין היתה חמורה מאוד. הבעיה נבעה מעצם טבעה של המערכת. על פי דין תורה לא היתה משטרה מסודרת שתפקידה היה למנוע פשיעה ולחקור פשעים שלא נמנעו, ולהביא את העבריינים לדין. ('שוטרים' שמוזכרים בתורה [דברים טז יח] היו פקידים של בית הדין שתפקידם לוודא שפסיקות השופטים בוצעו – הוצאה לפועל.) כך שהמשימה של הבאת העבריינים לדין נפלה על הציבור עצמו. התורה [ויקרא ה א] דורשת מכל מי שהוא עֵד לעבירה לזַמן את העבריין לבית הדין כדי שהשופטים יוכלו להחליט האם בוצעה עבירה ואם כן מה העונש הראוי.

כא:
במקרה של דיני נפשות היו מספר קשיים. ראשית, התורה דורשת שני עדים שבו זמנית ראו את הפשע מתרחש והזהירו את העבריין שהוא עומד לבצע פשע שעונשו דין מוות. (בעוד שדרישות אלה גרמו לכך שלמעשה קשה מאוד – אם לא בלתי אפשרי – להוציא עונש מוות לפועל, לא היה בכך למנוע עונש מאסר.) אם כך, שני העדים הם התביעה. השופטים היו בוחנים אותם בחומרה רבה. [ראו מסכת סנהדרין פרקים ד ו-ה, המתחילים (באנגלית) ב-סנהדרין 072.]

כב:
לפני שהשופטים החלו בחקירת העדים הם היו מזהירים אותם על האחריות העצומה שהם לוקחים על עצמם [סנהדרין ד ה]:

• אסור להם להביא עדות שהיא השערה, או שמועה (אפילו מ-'מקור מהימן') או משהו שעד מקורי אמר להם.
• עליהם להיות מודעים לכך שעדותם תיבחן באופן מדוקדק ביותר.
• עליהם לזכור שחיי הנאשם בידיהם ובעדותם.

זה, כמובן, נועד להזהיר את העדים שעלולים להיות להוטים מדי להעיד. אך המערכת יצרה תגובה אחרת לעדים מסוג אחר. ולכן השופטים גם הוכיחו את העדים:

כג:
אם העדים לא רצו לקחת על עצמם את עול עדות התביעה בדיני נפשות -"מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין" – לא ייעשה צדק בכלל.

המשך יבוא.

אני מקדים שאלה זו של רונן לאוטמן היות והיא אקטואלית:

הזכרת ב-אבות 297 שהחכמים לא אהבו את הרעיון של נסים על טבעיים מפני שאלו מנוגדים ליקום המתוכנן בשלמות של הקב"ה. האם יש דיון בסביבות הסיפור על השמן שהספיק לשמונה ימים על כיצד התאפשר לאירוע העל טבעי לכאורה להתרחש? האם כד השמן ההוא נברא 'בערב שבת בין השמשות', או אולי במוצאי שבת?

אני משיב:

לעיתים קרובות יש הבדל גדול בין העמדה הפילוסופית בה נקטו חכמי המשנה בארץ ישראל לזו של חכמי הגמרא בבבל. חג החנוכה אינו מוזכר כלל ועיקר במשנה (פרט להערת אגב אחת). המקור היחיד של הסיפור על פח השמן נמצא בתלמוד הבבלי [שבת כ"א ע"ב – כ"ב ע"א]. נראה סביר, מבחינת מבט היסטורית, כי הסיפור על פך השמן נכלל שם כדי להכניס בחג מידה של התערבות אלוהית שתשמש כמשקל נגד למה שאילמלא כן היה ניצחון אנושי לחלוטין של החשמונאים. (תוכלו לקרוא עוד על כך בדבר התורה הזה.)