avot-h308

לח:
לרשימה החלופית של דברים שנבראו "בערב שבת בין השמשות", המופיעה בגמרא [פסחים נ"ד ע"א], ושאליה הפננו את תשומת הלב בשיעור הקודם, גם לה יש תוספות, בדיוק כמו שבמשנתנו יש "יש אומרים". ואולם, מהדיון בגמרא אנו יכולים לזהות מי הם ה-"אומרים" שבמשנתנו.

לט:
לאחר שהוצגה הרשימה שהופיעה בשיעור הקודם, הגמרא מוסיפה כי אביו של רבי נחמיה טען ששני פריטים נוספים נבראו "בערב שבת בין השמשות". שני הפריטים הללו היו האוּר [חום] והפרד. גם לרבי יאשיה היה מה להוסיף, והוא מביא בשם אביו כי גם האיל והשמיר נבראו במועד ההוא. ואז רבי יהודה [בן עילאי] אומר "צבת בצבת עשויה".

מ:
כעת אנו יכולים לזהות את החכמים שצוטטו בעילום שם במשנתנו בעניין אילו של אברהם אבינו, השמיר והצבת.

מא:
בימי קדם יצרו את הכלי שאנו מכנים צבת או פלייר על ידי התכת מתכת ומזיגתה לתבנית. הצבת הלוהטת היתה מועברת אז מהאש לצינון במים בעזרת צבת אחרת. רבי יהודה מהרהר על כך שהצבת הראשונה היתה צריכה להיעשות באופן נסי "בערב שבת בין השמשות" מפני שאחרת כיצד אפשר היה ליצור את הכלי הראשון הזה? (טענתו נידחית שהרי ברור שאפשר להוציא צבת מהתבנית בעזרת כלי אחר.)

ב-אבות 304 דננו בשמיר. תיארתי את השמיר כחומר. ג'ים פלדמן כותב:

שם המינרל באנגלית הוא adamantine. הוא, אכן, קשה למדי, מאחר והוא סוג של קורונדום חום (Al203 – תחמוצת אלומיניום).

כשהייתי ילד, הרב שלנו, הרב סלומון פריהוף, סיפר לנו אגדה על "השמיר" שביקע את האבן למקדש שלמה. זו לא היתה אבן קשה כי אם תולעת שהיתה הולכת בעקבות קו שסומן על האבן. כאשר היא עברה את סוף הקו, גוש אבן הגיר היה מתבקע מסותת ישר ובגימור המושלם ביותר שאפשר לרצות. תולעת כזו היא בהחלט יצור שימושי. אני חוזר 65 שנים אחרוה לזמן בו סופר הסיפור הזה. הוא הותיר רושם אדיר ונותר אחד מהאגדות האהובות עלי.

אני משיב:

אכן, זהו הסבר אחר לשמיר. רש"י מביא את ההסבר הזה יותר מפעם אחת.

ב-אבות 306 דנו בשדים או מזיקין. אלרואי שדה כותב:

די ידוע לי שבתקופת התלמוד ועד לא מזמן האמונה בשדים ומזיקין היתה חזקה ומקובלת – לפי הזוהר והשקפת העולם של המקובלים הם עדיין במציאות כיום! ואולם, יש לי שאלה רצינית. אם היצורים הללו זדוניים ו-'חורשי רעה' ו-"אלמלי [אם] נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין" – מאיזו סיבה טובה ברא אותם הקב"ה? האם לא כתוב בתורה אחרי שברא את האדם, "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד …" (בראשית א, לא)? האם היה זה כדי "ליהנות" מאתנו כדי שלא נשתעמם או כדי להקשות עלינו? אשמח מאוד לקבל רמז או לכל הפחות תשובה מתקבלת על הדעת ליהודי מודרני, אם כי שומר מסורת, מפני שאין לי כל דבר משותף עם שדים.

אני משיב:

באמת אינני יכול להיות כאן לעזרה גדולה. ברור שהמקרא אינו מזכיר יצורים כאלה, כך שהם יצירי הדמיון מהתקופה שלאחר המקרא. מאחר והאמונה בשדים, שדונים, פיות – ובאופן כללי "כל דבר שמכה בלילה" – היתה נפוצה מאוד בעולם העתיק (ועוד יותר בימי הביניים) לי נראה שיתכן והתשובה לשאלה שאלרועי מציג תימצא במדעי האַנְתְּרוֹפּוֹלוֹגְיָה (התפתחות המין האנושי). אולי מישהו יכול להאיר את עינינו. התשובה הישירה לשאלתו של אלרואי חייבת לבוא מפיו של מקובל – ומקובל באופן מוחלט ובטוח ביותר אני לא!