avot-h306

ל:
השיעור הקודם מיצה את רשימת עשרת הפריטים שהוצעו על ידי תנא קמא. ואולם, משנתנו מוסיפה ארבעה פריטים נוספים, שעל פי "יש אומרים", נבראו גם הם ברגע האחרון ממש לפני שיום השישי הראשון הפך לשבת הראשונה.

לא:
חכמי תקופת התלמוד – הן בבבל והן בארץ-ישראל – האמינו שעולמנו מאוכלס ברבבות יצורים בלתי נראים, לא-גשמיים, שנקראו בפיהם 'שדים'. הנחת היסוד היתה שהיצורים הללו היו זדוניים; מסיבה זו הם נקראו גם 'מזיקין' – חורשי רעה. בגמרא [ברכות ו' ע"א] מובאים דבריו של אבא בנימין, מתקופת התנאים, "שאלמלי [אם] נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין". על כך העיר האמורא הבבלי, אביי, כי

ורב הונא מוסיף:

מסתבר שלאחר שהקב"ה ברא את אדם וחוה הוא החל ליצור יצורים אחרים, אך 'לא נותר לו די זמן' לסיים את המלאכה לפני כניסת השבת (!), ולכן הם נותרו ללא קיום פיזי. חושבני שהערות אלו על 'מזיקין' מספיקות.

לב:
מותו וקבורתו של משה מתוארים בשני פסוקים קצרים בפרק האחרון של התורה:

בהחלט נראה כי הכתוב מרמז על כך שהקב"ה בכבודו ובעצמו הביא את משה לקבורה, וזהו הפשט שרש"י מביא בפרושו על הפסוק הזה. לרבי ישמעאל המחשבה הזו היתה כל כך שערורייתית עד כי הוא העדיף לייחס את כינוי הגוף שבביטוי "ויקבור אותו" לא לקב"ה אלא למשה: משה קבר את עצמו! ואולם, אם האל הלא גשמי דאג באופן אישי לקבורתו של משה, אזי הקבר החומרי היה צריך להיברא "בערב שבת בין השמשות".

לג:
ההתייחסות לאֵילוֹ של אברהם היא, כמובן, לאַיִל שאותו מצא אברהם זמין ומוכן 'נאחז בסבך בקרניו' [בראשית כב יג] ושאותו הקריב תחת בנו, יצחק. "יש אומרים" כי איל זה לא היה איל רגיל: נקבע עוד מאותו "ערב שבת בין השמשות" שהאיל הזה ממש ייתפש בסבך המסוים ההוא ובמועד המסוים ההוא.

המשך יבוא.

ב-אבות 303 דנו במטה שנברא בערב שבת בין השמשות. כתבתי: מטה כל כך מופלא וודאי היה צריך להיברא בערב שבת בין השמשות שבין יום השישי לבריאה והשבת.

ארט אוונס מוחה:

אבל היה זה מטה אהרון שביצע את הנס הראשון (שמות ז, ח-י). ואז לחכמי פרעה היו מטות בעלי ביצועים דומים (יא-יב). כמובן שמטה אהרון היה החזק יותר והוא בלע את מטות החרטומים. להפיכת המים במצרים לדם שוב השתמשו במטה של אהרון (יט-כ). האם כל המטות הללו נוצרו בערב שבת?

אני משיב:

המדרש [ילקוט שמעוני על תהילים מזמור קי, רמז תתס"ט] אומר שהם היו אותו המטה: