דף הביתשיעוריםAvot

avot-h305

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ה', משנה ו' (חזרה):

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן: פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה:

הסברים (המשך):

כה:
והכתב, והמכתב והלוחות. תנא קמא במשנתנו מונה עשרה דברים שנבראו "בערב שבת בין השמשות". סקירתנו את עשרת הדברים מסתיימת כעת עם שלושת הפריטים האחרונים שקשורים קשר ישיר למתן התורה.

כו:
בכל פעם שאנו שרים את הפיוט 'יגדל' אנו מצהירים את אמונתנו שהקב"ה "אין לו דמות הגוף ואינו גוף". שהאל הזה שקיומו רוחני לחלוטין, ללא כל קשר גשמי מכל סוג שהוא, יוכל לתת למשה שני לוחות אבן המכילים את התורה האלוהית היא תעלומה עצומה. כשאנו מדברים על הקב"ה שהוא שומע, רואה, מדבר וכדומה אנו יכולים להסביר שאנו משתמשים במושגים הללו על דרך האנשה: כלומר, אנו מיחסים לקב"ה פעולות ותכונות שהן אנושיות לחלוטין מפני שההתייחסות הזו היא הטובה ביותר שיכולתנו הדלה מאפשרת לנו. אבל, לשני לוחות אבנים אין קיום מלבד קיום גשמי. אם כן, כיצד אל חסר כול גשמיות יוכל 'לכתוב' דבר כל שהוא על שני לוחות אבן ואז לתת אותם למשה על מנת שימסרם לישראל?

כז:
במדרשים אנו מוצאים ניסיונות להכניס רוחניות לקישורי הגומלין הללו. הברור ביותר בניסיונות הללו נמצא במדרש שיר השירים רבה [פ"ה, פט"ו]. כאשר משה נואם את נאום הפרידה שלו מישראל אנו מוצאים שכתוב [דברים לג ב]

ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבֲבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשְׁדָּת לָמוֹ:

חז"ל הבינו את הביטוי האחרון בפסוק, שהוא בהחלט חידתי, 'אש [של] דת'. זה נותן לרבי שמעון בן לקיש את ההזדמנות 'להסביר':

תורה שנתן הקב"ה היתה עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה היא אש וחצובה מאש והיא מוכללת באש ונתונה באש הא הדא דכתיב [זה פירוש הכתוב בדברים לג ב] "מימינו אש דת למו":

כח:
אך הסבר מתוחכם זה של אמורא ארץ-ישראלי שחי במאה השלישית לספירה מתעלם לחלוטין מהעובדה שהתורה עצמה [שמות לא יח] מצהירה באופן חד משמעי:

וַיִּתֵּן [האלוהים] אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים:

ומשה עצמו מחזק את הדבר כשהוא מעלה זכרונות [דברים ט י]:

וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל:

כט:
עקב כך, החכמים במשנתנו מסיקים כי הדברים הגשמיים שמשה קיבל בהר סיני מן ההכרח נבראו באופן מיוחד "בערב שבת בין השמשות" כדי שיימסרו במועד העתידי שנקבע מראש. בדרך זו הם מנסים לסקל את הבעיות לא רק של הנתינה עצמה אלא גם של "הכתב, והמכתב, והלוחות" עצמן.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

ב-אבות 303 כתבתי: בפרושו למשנתנו הרב עובדיה מברטנורו מספר לנו שהמטה הזה היה עשוי "סנפרינון"

מרטין ברמן כותב:

זה לקוח ישירות מרש"י על שמות יז ו שמצדו מצטט את המכילתא.

אני משיב:

אם הרב עובדיה 'העתיק' מרש"י או ציטט ישירות מהמכילתא הינה שאלה שנויה במחלוקת: שתיהן אפשרויות קבילות. ואולם, הרב ברמן צודק בהחלט: היה עלי להביא את דברי המכילתא המקוריים ולא את דברי הפרשן. באותה העת לא ייחסתי לכך כל חשיבות, וטעיתי. למען השלמות: ה-"סנפרינון" הונצח במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, מסכתא ויסע פרשה ו'.



דילוג לתוכן