דף הביתשיעוריםAvot

avot-h303

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ה', משנה ו' (חזרה):

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן: פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה:

הסברים (המשך):

יז:
הַמַּטֶּה. התייחסות היא למטה, או למקל, שבו השתמש משה רבנו ושבעזרתו חולל פלאות. את המטה אנו פוגשים לראשונה כאשר הקב"ה משכנע את משה, שממש לא רוצה בכך, לקבל על עצמו את המשימה שתמלא את שארית חייו:

וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה': וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: [שמות ד א-ה]

יח:
ובכן, ככל הנראה, לפי האגדה, למטה הזה היתה היסטוריה מופלאה ביותר. עמנו, שלא הסתפק בפרטים השופעים למדי של סיפור חייו של משה רבנו שמספקת התורה, עטר את סיפורו של משה באופן מרהיב. הסיפור המורחב שם את משה כמלך כוש לפני הגיעו לבאר שם מצאו אותו בנות יתרו. יתרו חשב שהוא פליט מכוש ותכנן להעבירו לכושים. משה הוחזק במאסר שבע שנים בצינוק עמוק בבית יתרו, מזונו לחם ומים במשורה. ללא ידיעת אביה, ציפורה, ארוסתו של משה, סיפקה לו מזון ומשקה. לאחר שבע שנים היא הזכירה לאביה על אודות האסיר, שוודאי מת לפני זמן רב; אבל אם הוא עדיין בין החיים אזי הוא בהכרח איש צדיק שהאל שמר על חייו באופן נסי. יתרו, שמצא שמשה עדיין חי, כעת מאמין שהוא ניצל בנס ומשחרר אותו.

יט:
יתרו נטע בגנו מטה מופלא, שנברא – כפי שמשנתנו מלמדת אותנו – ביום השישי לבריאה, בערב שבת בין הערבים, וניתן לאדם הראשון. המטה המסקרן הזה הועבר מדור לדור לאנוש, לשם, לאברהם, ליצחק ליעקב וליוסף; ולאחר מות יוסף הוא הפך לחלק מרכוש בית המלוכה של פרעה. יתרו, שראה אותו שם, גנב אותו ונטע אותו בגנו. על המטה היו חקוקים שמו של הקב"ה וראשי התיבות של עשר המכות המיועדות לבוא על המצרים (אלו ראשי תיבות שאנו מזכירים אותם מדי שנה במהלך ליל הסדר). יתרו ביקש מכל מי שרצה לשאת אחת מבנותיו למשוך ולהוציא את המטה; אך עד כה אף מחזר לא הצליח לעשות זאת. משה, מששוחרר, טייל בגן, ראה את המטה, וקרא את הכתובת. הוא משך את המטה והוציאו בקלות מהאדמה והשתמש בו כמקל רועים.

כ:
בפרושו למשנתנו הרב עובדיה מברטנורו מספר לנו שהמטה הזה היה עשוי "סנפרינון", ומשום כך היה בלתי שביר היה מסוגל לבקע סלעים וכך הלאה. מטה כל כך מופלא וודאי היה צריך להיברא בערב שבת בין השמשות שבין יום השישי לבריאה והשבת.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

ב-אבות 300 כתבתי על אתונו של בלעם כי זוהי אולי האתון המפורסמת ביותר בספרות כולה!

אליזבת פטוחובסקי מוסיפה:

… עם חמור הזהב (לוסיוס אפוליוס) כמתחרה צמוד במאבק על פרסום בין חמורים ספרותיים. אך מעשיית בלעם מתומצתת יותר, וכפי שאנו יודעים, תמצות הוא נשמת הפיקחות, כך שאתונו של בלעם היתה מנצחת.

הודעה:

במשך השבוע הקרוב אי"ה אני אבלה עם בני משפחתי בחופשה. אם כן ספק אם אצליח לשגר שיעורים עד יום ג', 30 באוקטובר.



דילוג לתוכן